ב"ל 61930-03-16

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של ערעור על תביעת נכות. למערער במקרה זה נקבעו שיעורים משתנים של נכות זמנית על ידי ועדה מדרגה ראשונה, ושיעור נכות יציב של 19% על ידי אותה ועדה, אשר הפעילה גם את תקנה 15. בעקבות ערעור של המשיב, התכנסה ועדה גבוהה יותר והותירה את אחוזי הנכות הזמנית ללא שינוי, תוך התאמת שיעור הנכות הצמיתה ל-19.25%, שהוא קצת מתחת לרף ה-20% הנזכר בתקנה 15. תקנה זו מאפשרת לוועדות להגדיל את דרגת הנכות היציבה במקרים מסוימים. המערער טען כי הוועדה שגתה בכך שלא הפעילה את תקנה 15, וכי סעיפי הנכות שהותאמו למצבו אינם נכונים. עם זאת, השופט לא מצא פגם משפטי בהחלטת הוועדה, וקבע כי בחירת פריטי הנכות היא החלטה רפואית שמוטב להשאיר לשיקול דעתה של הוועדה. יתר על כן, השופט פירש את תקנה 15 ככזו שנועדה להגביל את המקרים בהם ניתנת קצבה חודשית לבעלי שיעור נכות של 20% ומעלה, ולפיכך דחה את טענת המערער כי יש להחילה בעניינו. בסופו של דבר נדחה הערר, והחלטת הוועדה המקורית אושרה.