ע"פ 6989/99

תקציר

המדינה ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת לגזור על אדם שהורשע בעבירות סמים חמש שנות מאסר, שנתיים מאסר בפועל ושלוש שנות מאסר על תנאי, לצד שמונה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 7,500 שקל. לקראת סוף המשפט הודה המשיב באישומים והורשע. עם זאת, המדינה מבקשת להחמיר בעונש. לבית המשפט העליון נודע כי שופט בית המשפט המחוזי הציע הסדר טיעון לצדדים המעורבים. התנהלותו של השופט אינה ראויה וחורגת מסמכותו של בית המשפט שכן היא מעמידה את בית המשפט בעמדה של צד. בית המשפט לא צריך להיות צד להסדרי טיעון, שהם הסכם בין התביעה לבין הנאשם. האינטרס של הנתבע להסתמך על הצעת בית המשפט הוא משמעותי, ואל לו לבית המשפט להעלים ממנה עין. הפרקטיקה בה נוקט שופט בית המשפט המחוזי אינה מקובלת ועל בתי המשפט להימנע מהתנהלות כזו בעתיד. השופט הטעה את המשיב להאמין כי העונש המוצע יהיה בהחלט ההחלטה הסופית. לפיכך, בית המשפט העליון מחליט לדחות את ערעור המדינה ולהותיר על כנו את החלטת בית המשפט המחוזי מבלי לדון לגופו של עניין, מה גם שהמדינה משכה גם את ערעורה.