ע"א 4914-10-13

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך בין חבר לעמותה, שהיה אמור להיות מוכרע בבוררות כאמור בתקנון העמותה. הבורר המועדף על הסכסוך, "משפט החברים", אינו קיים עוד, מה שהוביל לדעות שונות כיצד להמשיך. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט שטמר, תמכה במינוי בורר על ידי רשם האגודות השיתופיות, כמפורט בתקנה 2א(ו) לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים). תקנה זו מציעה כי כאשר הבורר המיועד אינו זמין, על הצדדים לנסות תחילה להסכים על בורר חדש. אם הם לא עושים זאת בתוך 15 יום, הסכסוך יושב על ידי בורר שמונה על ידי בית המשפט או הרשם. השופט שטמר טען כי התנהלות המערערת מעידה על חוסר הסכמה על זהות הבורר ואישר את החלטת הרשם. השופט בר-זיו, בדעה חולקת, חלק עליו וקבע כי חוק הבוררות צריך לחול במקרה זה. לפי חוק זה, אם לא מונה בורר, על בית המשפט המוסמך למנותו. השופט בר-זיו הדגיש כי המשיב יזם את התביעה בבית משפט השלום והיה עליו לפנות למערער בטרם פנה לרשם. בנוסף, לא ניתנה למערערת הזדמנות להגיב לבקשה. השופט בר-זיו הגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור ולבטל את ההחלטה למנות בורר באמצעות הרשם. בסופו של דבר, הערעור נדחה ברוב קולות, והמערער חויב בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך הדין בסך 15,000 ₪.