ע"א 11100/02

תקציר

בערעור שבפני בית המשפט ערערו המערערים, יזמי נדל"ן, על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב שאכף הסכם שכר טרחה והורה להם לשלם למשיבים, עורכי דינם לשעבר, סך של 1,809,720 ₪. המחלוקת נסובה סביב הסכם משנת 1995 לפיו היו אמורים המשיבים לקבל 500,000 דולר עבור שירותים משפטיים שניתנו במסגרת עסקת נדל"ן לרכישת פרויקט מלונאי באילת. בתחילה, נזקקו המערערים, תחת מגבלות כספיות, לעזרת המשיבים בהבטחת משקיעים לפרויקט. למרות שבתחילה הסכם שותפות העניק מניות שוות בפרויקט, התגלעו מחלוקות, שהובילו לשינויים בהחזקות הפרויקטים של המערערים ולבוררות שבאה בעקבותיה. לאחר בוררות אפשר הסכם היפרדות למערערים לרכוש את מניות המשקיעים. הסוגיה המשפטית העיקרית נגעה לשאלה האם המערערים והמשיבים הסכימו בעל פה לבטל את הסכם שכר הטרחה משנת 1995, שלטענת המערערים נועד לשירותים משפטיים עתידיים ולא לשירותים משפטיים קודמים שבוצעו על ידי המשיבים. בית משפט קמא מצא את טענות המערערים בלתי משכנעות, תוך הסתמכות רבה על מהימנות העדויות ועל היעדר ראיות תיעודיות התומכות בטענת הביטול. בערעור, בעוד המערערים טענו כי בית משפט קמא העדיף ראיות בכתב והתעלם מעדויות בעל פה, בית המשפט טען כי המערערים לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש לביסוס טענותיהם. בסופו של דבר, אישר בית המשפט לערעורים את פסק הדין המקורי לפיו הסכם שכר הטרחה תקף, אך התאים את הסכום לתשלום חלקי קודם בסך 30,000$ בו הכירו המשיבים. למרות שדחה במידה רבה את טענות המערערים, החליט בית המשפט כי הם עדיין חייבים בסכום של 1,703,040 ₪, בתוספת הוצאות משפט.