ת"פ 3856-04-11

תקציר

השופט קובע כי התביעה לא הביאה ראיות מספיקות כדי להרשיע את הנאשמים באישומים שבכתב האישום מעבר לספק סביר. השופט מצא את עדויות השוטרים בנוגע לאירועים בלתי משכנעות ומוגזמות, והטיל ספק בזיהויו של נאשם 1 כמבצע המעשים המתוארים על ידי השוטרים. זירת האירועים הייתה כאוטית וחשוכה, והקשתה על זיהוי מדויק. השופטת הטילה ספק גם בהיעדר ראיות בנוגע למעצרו של נאשם 1 ואי מציאת נשק עליו. באשר לנאשם 2, סבר השופט כי ירק לכיוונו של שוטר (ת/1) אך פקפק בכך שהדבר גרם לחבלה כלשהי, ולכן הרשיע אותו רק בניסיון לתקיפת השוטר. עוד קבע השופט כי גרסתו של נאשם 3 לאירועים אמינה וזיכה אותו, שכן לא הובאה כל ראיה לסתור את טענתו כי הגיע למקום כצלם והזיז את רכבו מיד כשהתבקש לעשות כן. השופט הגיע למסקנה כי התביעה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בגין העבירות המפורטות בכתב האישום ולכן זיכה את שלושת הנאשמים מאישומים אלה. עם זאת, נאשם 1 הורשע בהפרעה לשוטר, ונאשם 2 בניסיון לתקיפת שוטר. ההחלטה התקבלה בנוכחות הנוכחים בתאריך הנקוב בסוף פסק הדין.