פ"א 46071-04-16

תקציר

הערעור מתייחס לשימוש בנכס בגדרה, שלטענת המערערת משמש כחנות מפעל, בעוד שהמשיבים טוענים כי הוא משמש כבית קפה בלתי מורשה. על בית המשפט להחליט האם השימוש הנוכחי בנכס תואם את היתרי הבנייה הרלוונטיים, ואם לא, האם יש להוציא צו להפסקת השימוש הבלתי מורשה. תחילה מציין בית המשפט כי הבקשה הנוכחית מתבססת על סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, המאפשר צו הפסקה שיפוטי כאשר עבודה או שימוש בקרקע מהווים עבירה. רף ההוכחה לבקשה כזו נמוך, והחלטת בית המשפט אינה מעידה על אשמתו או חפותו של מי מהצדדים. ההליך הקודם בעניין הנכס התבסס על סעיף אחר בחוק התכנון והבנייה, המאפשר לבית המשפט להוציא צו ארעי למניעת פעולות הכנה העלולות להביא לבנייה בלתי חוקית או לשימוש בקרקע. בית המשפט ביטל את הצו באותו הליך, וקבע כי הפעולות שננקטו בנכס היו הכנה לשימוש מותר כחנות חרושת ולא לבית קפה בלתי מורשה. בין שני ההליכים הרחיבה המערערת את השימוש בנכס. בית המשפט מוצא כי שימוש מורחב זה חורג מהמותר כחנות חרושת ומאופיין טוב יותר כבית קפה. שימוש זה אינו מאושר בהיתרי הבנייה. לפיכך, בית המשפט קובע כי השימוש שעושה המערער בנכס מהווה עבירה ומורה על צו הפסקה שיפוטי, האוסר על ניהול בית קפה בנכס וכל שימוש בלתי מורשה אחר. ההחלטה גם מבהירה את היקף השימוש המותר כחנות מפעל. לבסוף, בית המשפט אינו מוצא כל הצדקה לטענת המערער לאכיפה בררנית, שכן הם לא הביאו ראיות מספיקות להפליה פסולה. הערעור נדחה, וצו ההפסקה וההפסקה השיפוטית נותר על כנו.