רע"א 39401-09-24

תקציר

בבחינת בקשת רשות הערעור הוחלט לדחותה, ללא צורך בתגובה, כפי שמתירה תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018. הסיבה העיקרית לדחייה זו הייתה שהבקשה לא הציגה עיקרון חדש שלא נדון קודם לכן על ידי בית המשפט, ולא גילתה עיוות דין. המבקשת טענה כי בעניינה הוצגה סוגיה חשובה הנוגעת לשימוש באומדנים לצורך פסיקת פיצויים, אך הדבר לא נחשב משכנע שכן שאלות דומות נדונו לעומק בפסיקה בעבר. ציטוט תקדימים כגון ע"א 355/80 אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ וע"א 8279/02 גולן נ' אלברט, בית המשפט אישר מחדש עקרונות שנקבעו לגבי אומדן פיצויים, והדגיש כי אומדן מותר רק כאשר אופי הנזק מונע חישוב מדויק, והוגשו כל הראיות האפשריות. המבקשת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש כדי להצדיק פסיקת אומדן, בפרט בכל הנוגע לקשר הסיבתי בין השיהוי בעניינה לבין מגפת הקורונה. בית המשפט הדגיש את החשיבות של אספקת כל הראיות האובייקטיביות והזהיר מפני שימוש לרעה באומדן כאסטרטגיה לעקוף את דרישות הראיות. משכך, מאחר שהמבקש לא הביא את כל הראיות הקיימות, לא היה בסיס משפטי לפסוק על פי אומדן, העולה בקנה אחד עם פסיקה ארוכת שנים. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, ולא ניתן צו להוצאות, שכן לא התבקשה תשובה.