תפ"ח 1009/02

תקציר

הכרעת הדין מפרטת את הסיבות לזיכויו של הנאשם, אבנר הררי, שהואשם ברצח ליאון אזולאי. עניינה של התביעה הסתמך במידה רבה על ראיות נסיבתיות, אשר השופטים מצאו כי אינן מספיקות כדי לחייב את הנאשם להשיב לאישום ברצח. על פי כתב האישום, הררי ושותפו האלמוני רדפו אחרי אזולאי על אופנוע גנוב וירו בו למוות. הררי נעצר במחסום משטרתי בעת שרכב על אופנוע התואם את תיאור עדי הראייה בזירת הפשע. עם זאת, השופטים הצביעו על סתירות בתיאורי הלבוש והאופנוע של החשוד, מה שמטיל ספק בעדויות עדי הראייה. הראיה המרכזית של התביעה הייתה ניתוח פורנזי הקושר בין שרידי קליע שנמצאו על בגדיו של הררי לבין אלה שנורו בזירה. עם זאת, השופטים מתחו ביקורת על הטיפול בראיות אלה, והצביעו על פגמים בשרשרת המעצר ועל האפשרות לזיהום. הם גם הטילו ספק במהימנותן של חוות דעת מומחים על הרכב תרמילי הכדורים, שהתבססו על הנחות ואפשרויות תיאורטיות. ככלל, השופטים הגיעו למסקנה כי התביעה לא הציגה ראיות לכאורה, ולא ניתן לחייב את הררי להשיב לאישום הרצח. הכרעת הדין הדגישה את אי עמידתה של התביעה בנטל ההוכחה המוטל עליה, דבר שהוביל לזיכויו של הנאשם.