ב"ל 19240-07-19

תקציר

ב"ל 19240-07-19 בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (12 בדצמבר 2019) **העובדות והרקע:** המקרה עוסק בערעורו של ישי שוורצמן (להלן: "המערער") על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה למערער 19% נכות לצמיתות החל מיום 23.06.08. המערער הוכר כנפגע עבודה בשל "עבודה בשמש שנים רבות", כאשר הפגיעות שהוכרו הן "סולר קרטוזיס בפנים (מצח ולחיים) ובאמה ימין". ועדת דרג ראשון קבעה 19% נכות לצמיתות מיום 23.06.08. על החלטה זו הוגש ערר. יועץ עור שנבדק מטעם המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המשיב") קבע 10% נכות בגין צלקות ו-10% בגין נזקי שמש. הוועדה לעררים, אשר דנה בערר, קיבלה את מסקנות יועץ העור. **טענות הצדדים:** * **המערער** טען שהוועדה התעלמה מטענותיו בנוגע לקביעת נכויות זמניות. לטענתו, מועד הגילוי הראשוני היה בשנת 2008, אך מצבו הרפואי אינו יציב והתפתחו נגעים רבים נוספים מאז, דבר המצדיק קביעת נכויות זמניות עד לגיבוש הנכות המלאה. כמו כן, טען כי הוועדה לא נימקה את החלטתה ולא התייחסה כראוי לטענותיו. * **המשיב** טען כי דין הערעור להידחות. לטענתו, המערער התמהמה בהגשת תביעתו, והוועדה קבעה את מועד התחולה בצורה סבירה. המשיב סבור כי החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת. **דיון והכרעה:** בית הדין האזורי לעבודה קבע כי יש לקבל את הערעור ולהחזיר את העניין לוועדה הרפואית לעררים. ההחלטה התבססה על הנימוקים הבאים: 1. **התעלמות מטענות המערער:** בית הדין קבע כי הוועדה (ויועץ העור מטעמה) לא דנו באופן יסודי ומנומק בטענות המערער בנוגע למועד התחולה של הנכות ולקביעת נכויות זמניות. המערער טען כי הנכות הראשונית משנת 2008 לא הייתה משמעותית, וכי רוב הנכות התגבשה בשנים שלאחר מכן, דבר המצדיק קביעת נכויות זמניות ומועד תחולה עדכני. 2. **פגם בהחלטת הוועדה:** בית הדין הדגיש כי סעיף 103(א) לחוק הביטוח הלאומי מגדיר "נכות שאינה יציבה" כנכות זמנית. לטענת בית הדין, הוועדה לא דנה בטענת המערער כי מצבו אינו יציב, ולא הסבירה מדוע נקבע מועד תחולה לנכות צמיתה ממועד מוקדם, בעוד שהנזק התגבש מאוחר יותר. 3. **חובת הנימוק:** בית הדין הדגיש את חובתה של הוועדה לנמק את החלטותיה באופן מפורט, ולהתייחס לטענות הצדדים. במקרה זה, הוועדה הסתפקה בקביעה כי היא "מקבלת את מסקנות היועץ הרפואי" מבלי לדון באופן עצמאי בטענות המערער. 4. **סמכות בית הדין:** בית הדין חזר על ההלכה הפסוקה כי סמכותו לדון בערעורים על החלטות ועדות רפואיות מוגבלת לשאלות משפטיות, כגון האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה מחייבת. במקרה זה, בית הדין מצא כי קיים פגם משפטי בהתנהלות הוועדה המצדיק התערבות. **החלטה:** בית הדין קיבל את הערעור, והורה על החזרת עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שידונו באופן מפורט ומנומק בטענות המערער בנוגע למועד התחולה ולנכויות זמניות. המערער ובא כוחו יוזמנו לטעון את טענותיהם בפני הוועדה, והחלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת. המשיב חויב לשלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ₪.