ת"א 33308-09-14

תקציר

בית המשפט החליט לדחות על הסף את תביעת התובעת, צעד חריג שבתי המשפט נזהרים מלנקוט בו. התביעה נסובה סביב טענות התובע לרשלנות כלפי הנתבעים בכל הנוגע להיוון הפנסיה שלהם. בקשת התובעת לסילוק על הסף מבוססת על טענות נזיקין, אולם השופטת קבעה כי הן אינן מדויקות. השופט ציטט בהרחבה פסיקות קודמות של בתי המשפט, שקבעו כי פעולות חקיקה אינן יכולות להוות עילת תביעה, וכי שינויים בחוקים או בתקנות אינם מטילים חובת זהירות על הרשות השלטונית כלפי הפרט. כמו כן, השופטת ציינה כי טענות התובעת בדבר חוסר סבירותן של תקנות ההיוון נבחנו ונדחו על ידי בית המשפט העליון בתיק קודם, אשר קבע כי התקנות סבירות וכי הגמלאים היו מודעים לסיכונים הכלכליים הכרוכים בכך. בית המשפט דחה גם את הטענה כי שינויים בתקנות מהווים הודאה באשמה, וכי הסדר חדש מרמז על חוסר סבירות של ההסדר הקודם. השופט הגיע למסקנה כי התביעה נעדרת עילה ודינה להידחות, מבלי להתייחס כלל לטענות הנוספות של הנתבעים בדבר התיישנות והיעדר סמכות מהותית. לפיכך, התביעה נדחתה, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.