ת"ק 31044-06-21

תקציר

המקרה, Amor v. פרץ, פסק דינו של השופט רמי נאסר בבית המשפט לתביעות קטנות בעכו, עסק בסכסוך כספי שבו האשים התובע, שגיא עמור, את הנתבע, אליהו פרץ, בשימוש לרעה בכספי ציבור שנתרמו לבית כנסת להפקת רווח אישי. עמור ביקש מפרץ להשיב לו סכום של 12 אלף שקל, בטענה שניצל את מעמדו כחבר ועד בית הכנסת. עם זאת, פרץ הכחיש טענות אלה וטען כי הכספים נוצלו כראוי באישור חברי העמותה והוועד. עוד טענה ההגנה כי טענותיו של עמור צריכות להיות מופנות כלפי האגודה עצמה ולא כלפי פרץ באופן אישי. במהלך הדיון הציגו הצדדים את טיעוניהם, עדויותיהם ומסמכיהם כראיות. בפסק דינו הדגיש השופט נאסר כי עמור לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש במשפט האזרחי, והותיר אותו לא משוכנע כי פרץ גזל כספים או פעל שלא כדין. יתרה מכך, השופט ציין כי אמור לא ייצג אינטרסים של תורמים אחרים ולא היה חבר בעמותה בעצמו. במקום זאת, הראיות הצביעו על כך שהכספים שימשו לבניית מחסן לטובת בית הכנסת, ולא למגוריו של פרץ, כפי שנטען על ידי אמור. כתוצאה מכך, דחתה השופטת את התביעה, ובחרה שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים. עם זאת, חויב התובע לשלם 400 ₪ לעד, מר יעקב שמעוני, כפי שהוחלט בעבר. על פסק הדין ניתן לערער בבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלתו, והמזכירות הונחתה להודיע לצדדים ולסגור את התיק.