ע"פ 43088-10-11

תקציר

הכרעת הדין דנה בטענת האליבי של המערער לפיה שהה במקום עבודתו כל היום ביום האירוע הנדון, אשר נתמכה בעדותו של עמית לעבודה, הלאל עבד אלקאדר, אשר טען כי המערער לא יצא מהמוסך כל היום. בית משפט קמא לא נתן אמון בעדותו של חלאל, אך השופט דותן סבור כי ההנמקה העומדת מאחורי החלטה זו אינה מוצקה דיה, במיוחד בהתחשב בכך שהמערער העלה טענת אליבי זו ביום האירוע ועדותו של חלאל נותרה עקבית. עוד מציין השופט דותן כי חוסר האמון של בית משפט קמא בעדותו של חלאל אינו מוצדק, שכן הסתירה היחידה שצוינה בין חלאל לבין אחיו של המערער, אחמד – שעבד אף הוא במוסך – הייתה נקודה צדדית באשר לשאלה מי היה הבעלים של המוסך. יתר על כן, עדותו של אחמד, שבית משפט קמא סבר כי הפריכה את עדותו של חלאל, אינה מהימנה דיה כדי להתעלם מגרסתו של הלאל. ככלל, השופט סבור כי די בטענת האליבי של המערער, בצירוף עדויותיהם של חלאל ואחמד, כדי לעורר את הספק הסביר הנדרש לזיכוי. הכרעת הדין מתייחסת גם לחוסר האמון של בית משפט קמא בעדותו של המערער, שהתבססה בעיקר על שני טעמים – תשובתו המתחמקת לכאורה של המערער בחקירתו במשטרה וטענתו כי השאיר את מפתחות רכבו במקום נגיש. השופט דותן טוען, כי הטעם הראשון אינו תקף, שכן למערער נודע על החשדות נגדו טרם עדותו. אשר לנקודה השנייה, גם אם עדותו של המערער מוטלת בספק, אין בה כדי להעיד בהכרח כי הוא היה נהג הרכב הנדון. יכולות להיות סיבות אחרות לאי אמיתותו בעניין זה שאינן קשורות לאירוע. השופט דותן מגיע למסקנה כי די בספק הסביר שמעוררת טענת האליבי ובעדויות התומכות כדי לזכות את המערער, גם אם בית המשפט אינו סומך על דברי המערער עצמו. לפיכך, הערעור מתקבל, והמערער זוכה מחמת הספק. השופטים אברהם טל וק' רגיניאנו מסכימים עם דעתו המנומקת של השופט דותן ועם התוצאה.