בג"צ 2223/04

תקציר

העותר, שאינו מיוצג על ידי עורך דין, נפגע במהלך שירות מילואים בשנת 1995 והוכר על ידי צה"ל כנכה (55% נכות לצמיתות). בשנת 2002 נכנס לתוקפו חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ובני משפחותיהם, המעניק לחיילים שנפצעו במהלך שירות מילואים קצבה בגין נכות תפקודית. עם זאת, הוראות החוק מוגבלות למי שנפגע לאחר 1.1.1999, ובכך מוציאות את העותר מתחום הזכאות. העותר טוען כי תחולת החוק פוגעת בזכותו החוקתית לשוויון ומבקשת לבטלה. בהנחה מבלי להכריע כי נפגעה הזכות לשוויון, מוצאת השופטת נאור כי הסעיף מקיים את דרישותיה של פסקת ההגבלה, ובכך הופך את הפגיעה לחוקית. נמצא כי הסעיף משרת מספר תכליות ראויות, ובהן אילוצים תקציביים ואינטרס הסתמכות של חיילי מילואים שנפגעו לאחר מועד הקיצוץ. יתר על כן, הגבלת תחולת החוק נמצאה מידתית ביחס למטרה, שכן מדובר באמצעי שפגיעתו פחותה וטובת החוק עולה על נזקו. לבסוף, גם אם הסעיף לא עמד בדרישות פסקת ההגבלה, בית המשפט לא יבטל אותו בשל הנטל הכלכלי העצום שהוא יטיל על המדינה. לפיכך העתירה נדחית. השופט גרוניס והשופט ג'ובראן מסכימים.