ע"ע 197/07

תקציר

המערער, שפוטר מעבודתו, ערער על פסק דינו של בית הדין האזורי במספר נקודות הנוגעות לדמי העסקה. בית המשפט מצא כי המערער לא הורשה להגיש תשובה לסיכומי החברה בשל מחדל של בית המשפט ובא כוחו, אך הדבר לא השפיע על פסק הדין שכן הטענות שהיה מעלה לא היו משכנעות. בית הדין מצא כי העסקתו של המערער הופסקה ביום 1.10.02, והוא חויב בשכר בגין 90 יום נוספים, אותו הסכימה החברה לשלם. המערער לא היה זכאי להחזר הוצאות שימוש ברכב או לפיצוי בגין מניעת שימוש ברכב החברה לאחר סיום העסקתו, ואף לא חויב בתשלומים נוספים בגין ימי חופשה שלא נוצלו, שכן עדותו של עד החברה בעניין זה הייתה אמינה. גם טענתו של המערער למימוש אופציות למניות לאחר פיטוריו נדחתה, שכן הוא לא פעל לפי ההליך התקין הקבוע בחוזה, ובקשתו להציג ראיות נוספות נדחתה מאחר שלא הוגשה בדיון בבית הדין האזורי. בית המשפט אישר את החלטת בית הדין האזורי כי השיהוי של החברה בתשלום חלק מפיצויי הפיטורים של המערער נבע מטעות כנה, ולכן הוא אינו זכאי לכל פיצוי נוסף בגין כך. לבסוף, סכום ההוצאות שנפסק על ידי בית הדין האזורי הופחת בשל חוסר יכולתה של המערערת להגיש סיכומי תשובה. ערעורו של המערער התקבל בחלקו, והחברה חויבה לשלם למערער 13,308 ₪ בתוספת ריבית עבור תקופת ההודעה המוקדמת, והוצאות משפט מופחתות בסך 7,000 ₪ בתוספת מע"מ.