ת"א 1114/99

תקציר

התובעים, חברות תעופה זרות, הפעילו טיסות בקווים שונים בין ישראל ליעדים בחו"ל בתקופה שבין נובמבר 1986 ל-1994. לטענתם, הנתבעים, שהיו הספקים המורשים היחידים של דלק סילוני בישראל, גבו מהם מחירים מופקעים עבור הדלק הסילוני שרכשו בישראל. התובעים טענו כי הנתבעים ניצלו לרעה את מעמדם המונופוליסטי ופעלו בניגוד לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 וחוק ההגבלים העסקיים, התשי"ט-1959, שקדם לו, וביקשו פיצוי בגין הסכומים ששילמו ביתר. בית המשפט מצא כי הנתבעים אכן פעלו בניגוד לדיני ההגבלים העסקיים בכך שהתקשרו בהסדרים כובלים, אשר חיזקו את מעמדה המונופוליסטי של החברה שבבעלותם המשותפת, שירותי תעופה, ואפשרו לה ולהם לגבות מהתובעים מחירים מופקעים בגין דלק סילוני. בית המשפט קבע כי לשירותי תעופה מונופול במכירת כמויות מסוימות של דלק סילוני, אותן נדרשו חברות התעופה לרכוש בישראל בשל מגבלות שונות, כגון נפח מיכלי הדלק של המטוס והמשקל המרבי להמראה ולנחיתה. באשר לכמויות אחרות של דלק סילוני, שחברות התעופה יכלו להביא עימן משדה התעופה היוצא, היה לשירותי תעופה כוח שוק גם ביחס לחלק מהתובעים, בשל שיטת השכבות שאימצה בתמחור הדלק הסילוני, לפיה מכרה את הכמויות שחברות התעופה נדרשו לרכוש בישראל במחיר גבוה משמעותית מכל כמות נוספת. בית המשפט מצא כי שיטת התמחור של שירותי תעופה מהווה ניצול לרעה של כוחה המונופוליסטי על מנת לגבות מהתובעים מחירים מופקעים, וכי מדובר גם בניצול לרעה מצד הנתבעים, שהיו שותפים בכוח השוק שלה מכוח הסדרים כובלים ביניהם. הסדרים אלה מנעו תחרות בין הנתבעות בשלב אספקת הדלק הסילוני לשירותי תעופה, וחסמו את כניסתן של חברות דלק אחרות לשוק. בית המשפט קבע כי ההסדרים הכובלים בין הנאשמים לא היו מן הסוג שהוחרג מתחולת האיסור, וכי הם לא קיבלו את האישור או הפטור הנדרשים. לפיכך, הפרת חוק ההגבלים העסקיים על ידי הנתבעים היוותה עוולה, והם נדרשו לפצות את התובעים על הנזק שנגרם כתוצאה מניצול לרעה של הכוח שבידיהם. בית המשפט מצא כי נגרם לתובעים נזק בסכומי התשלומים העודפים ששילמו לנתבעים בגין הדלק הסילוני שרכשו, והורה לנתבעים לשלם סכומים אלה, שהסתכמו ביותר מ-3.5 מיליון דולר, על פי חלוקה שנקבעה מראש. בית המשפט אף הורה לנתבעים לשלם לתובעים הוצאות משפט, שהסתכמו ב-600 אלף שקל בתוספת מע"מ.