סע"ש 11413-03-17

תקציר

ניתוח משפטי של עילות פסילה ועקרונות היעדר משוא פנים שיפוטי סקירה כללית של המסגרת המשפטית הבסיס לפסילת שופט בתחום שיפוט זה מעוגן בעיקרו בסעיף 77 לחוק בתי המשפט (התשמ"ד-1984). הוא קובע כי שופט חייב להתפטר אם קיימות נסיבות המעוררות "חשש ממשי לחוסר משוא פנים", בין אם זוהו ביוזמתו של השופט ובין אם לבקשת בעל דין. הוראה סטטוטורית זו מדגישה את השמירה על טוהר ההליכים השיפוטיים על ידי הבטחת היעדר משוא פנים. הרחבת העקרונות החלים כמו כן, סעיף 39א לחוק בתי הדין לעבודה (התשכ"ט-1969) מרחיב את מבחן הפסילה גם לשופטים, רשמים ונציגי ציבור במערכת בתי הדין לעבודה. הוא קובע במפורש כי אותם עקרונות וכללים פרוצדורליים החלים על סעיף 77א לחוק בתי המשפט חלים על נתונים פנימיים אלה, ומחזקים את האחידות של אמות המידה של היעדר משוא פנים בין תפקידים שונים של בתי המשפט. חשוב לציין שהוא גם מתווה את הליך הערעור, מעביר אותו לבית הדין הארצי, ובכך קובע היררכיה מוסדית לבחינת בקשות פסילה. פרשנות הפסיקה ועקרונות המשפט הפסיקה בתחום שיפוט זה מדגישה הבחנה משמעותית בין שיקולים סובייקטיביים לבין קריטריונים אובייקטיביים הנוגעים לחוסר משוא פנים שיפוטי. - שיקולים סובייקטיביים אינם מספיקים: על פי פסק הדין בע"א 2699/16 חאג' נ' אל-חאג', בתי המשפט הבהירו כי חששות סובייקטיביים גרידא של בעל דין או של בא כוחו אינם מבססים בסיס משפטי לפסילה. הדגש הוא על אובייקטיביות הנסיבות ולא על התפיסות הפנימיות של הצדדים. - נחיצות המבחן האובייקטיבי: הפסיקה העדכנית, ובראשה 1461/17 רפקי מלחם נ' נציבות שירות המדינה, קובעת כי הפסילה צריכה להיות מעוגנת בהערכה אובייקטיבית ולא סובייקטיבית. בית המשפט הבהיר כי רק ב"מקרים חריגים ביותר", המאופיינים ב"ייצוג אובייקטיבי קשה", ניתן להצדיק פסילה מטעמים הקשורים ל"מראית עין של צדק". עמדה עקרונית זו עולה בקנה אחד עם המגמה הנורמטיבית באתיקה השיפוטית המעדיפה מראית עין והוגנות אובייקטיבית על פני תפיסה גרידא לשמירה על אמון הציבור. חידושים ועקרונות משפטיים החידוש המשפטי המרכזי המודגם כאן הוא קביעה מחודשת של סטנדרט אובייקטיבי לפסילה העולה על חששות סובייקטיביים. הפסיקה קובעת בבירור כי פסילה אינה יכולה להתבסס רק על ספקות נתפסים או סובייקטיביים, אלא חייבת להיות מושרשת בעובדות מוחשיות הניתנות לאימות אובייקטיבי המצביעות על סיכון ממשי להטיה. מעבר זה לסטנדרט אובייקטיבי מחמיר משקף עיקרון מתפתח באתיקה שיפוטית, המדגיש: - חשיבות השמירה על יושרה ואמינות הרשות השופטת. - הצורך לשמור על מראית עין של הגינות מבלי לפגוע בעצמאות השיפוטית. - ההכרה בכך שהחרדות הסובייקטיביות של בעלי הדין, אלא אם כן הן נתמכות בעובדות משכנעות, אינן צריכות לחייב את הדחייה. תחולה למקרה הנוכחי במקרה הנדון, בקשת הפסילה נעדרת הקפדה על עקרונות אלה. בית המשפט מצא כי הטענות שהוצגו על ידי המבקש אינן מבוססות עובדתית ואינן מבוססות כראוי. השיקולים העיקריים כללו: - הערכת בית המשפט לגבי התנהלות בית המשפט והתפרצויות לכאורה, שאופיינו כחריגות אך לא מעידות על משוא פנים. - היעדר כל בסיס עובדתי לטענות כי בית המשפט או נציגיו קבעו החלטות מראש או החזיקו בדעות קדומות. - ההגינות הפרוצדורלית שהופגנה במהלך הדיונים, כולל גישת בית המשפט בבירור הסוגיות והערכת התיק לגופו של עניין, היא אובייקטיבית. יתר על כן, בית המשפט אישר מחדש את תפקידו כבורר חסר פניות, והדגיש כי החלטותיו הן קולקטיביות ומבוססות על הראיות, ולא על נטיות אישיות. בית המשפט הדגיש גם התנהלות פרוצדורלית, כגון האופי המייעץ של התערבותו, ודחה טענות לפגיעה בניטרליות הפרוצדורלית. מסקנה לסיכום, העקרונות המשפטיים תומכים בגישה קפדנית ואובייקטיבית לפסילה, תוך שימת דגש על עובדות הניתנות לאימות על פני חששות סובייקטיביים. המקרה שב ומאשר כי פסילה צריכה להיות אירוע נדיר, המוגבל לנסיבות הכרוכות בניגודי אינטרסים או הטיה ברורים וניתנים להוכחה אובייקטיבית. לפיכך, הבקשה לפסילה נדחתה בשל היעדר בסיס עובדתי או משפטי מספק, תוך שמירה על עקרונות הליבה של היעדר משוא פנים שיפוטי המבוססים על הערכה אובייקטיבית.