עת"מ 19627-06-09

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת העותרים להיתר בנייה בשל העובדה שידיהם אינן נקיות, כמו גם שיקולים משפטיים נוספים. העותרים בנו על קרקע ציבורית, אותה לא החכירו, ללא קבלת היתר, ולכן בית המשפט מסרב לסייע להם. הקרקע, שהוחכרה לחברת המלח, שימשה לפעילות החברה ולמגורי עובדים. טענת העותר כי יש לפרש את תכנית ג/555, המייעדת את השטח ל"תעשייה זעירה", כך שתאפשר שימוש למגורים, נדחית. בית המשפט מדגיש כי לא יתערב בהחלטות תכנוניות של הגורמים הרלוונטיים, ובמקרה זה פרשנותה של ועדת הערר לתכנית סבירה. יתר על כן, העותרים לא הביאו ראיות לכך שמדינת הבנייה בעת כניסתה לתוקף של תכנית ג/555 תאפשר להם להפעיל הוראה לשימושים קיימים. עוד מדגיש בית המשפט כי לא ניתן להכשיר בנייה בלתי חוקית ללא הריסת המבנה הקיים, וטענות העותרים בדבר הפרות פרוצדורליות וזכות שימוע אינן מצדיקות קבלת עתירתם. לבסוף, טענת המשיבים כי העותרים יכולים ליזום בקשה לתכנית מפורטת בכל עת ללא צורך בהארכה, מתקבלת. משכך, העתירה נדחית, והעותרים נדרשים לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.