גמ"ר 4973-03-14

תקציר

הכרעת הדין המדוברת מתייחסת למקרה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, בו הנאשם, נהג אוטובוס מקצועי, פגע והרג הולך רגל במעבר חצייה. השופט פותח ומציין את הקושי לגזור את הדין במקרים כאלה, אשר הורסים את חיי משפחת הקורבן ומשפחתו של הנהג הפוגע. השופט אמנם מכיר בכך שרוב האנשים אינם מתכוונים לגרום לתאונות כאשר הם עולים מאחורי ההגה, אך הם עדיין אחראים לכך, ותאונות מסוג זה נפוצות למרבה הצער בישראל. השופט מדגיש את חשיבותן של סנקציות המציבות בראש סדר העדיפויות את ערך חיי האדם ואת הצורך להרתיע מפני מקרים דומים, כאשר המאסר הוא העונש היעיל ביותר. השופט דן בעקרון ההלימה בגזר הדין, שמטרתו לבסס יחס מידתי בין חומרת העבירה לבין הנסיבות הסובבות אותה. עוד הם מדגישים כי מידת הרשלנות היא גורם קריטי בקביעת העונש בגין גרימת מוות בנהיגה רשלנית. במקרה זה, השופט מוצא את הנאשם רשלן ביותר, שכן הוא לא ויתר על זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה, למרות שדה ראייה ברור ורמזור מהבהב המעיד על הצורך לעצור. כן נלקחות בחשבון נסיבות העבירה, לרבות מעמדו של הנאשם כנהג מקצועי שהיה עליו לנקוט משנה זהירות. הערך המוגן העומד בלב עבירה זו הוא קדושת חיי האדם, אשר נפגעה קשות במקרה זה והותירה את משפחת הקורבן הרוסה. השופט מכיר במדיניות הענישה הנוכחית, המעדיפה מאסר ברוב המקרים של נהיגה רשלנית המובילה למוות. הם מביאים בחשבון גם את טענות הסנגור ואת נסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות מצבו הכלכלי ומצבם הרפואי של ילדיו ואשתו. בסופו של דבר, השופט גוזר על הנאשם 14 חודשי מאסר, 10 שנות פסילה מעשית מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה, 12 חודשי פסילת רישיון על תנאי, שלוש שנות מאסר על תנאי ופיצוי של 6,000 שקל למשפחת הקורבן. גזר הדין בא לשקף את חומרת העבירה תוך התחשבות בנסיבותיו האישיות של הנאשם. השופט מסיים בהדגשת זכות הערעור וחומרת העבירה, בתקווה שהכרעת הדין תתרום לבטיחות בדרכים.