ע"פ 27267-07-16

תקציר

הנאשם, שייצג עצמו בבית המשפט, ערער על הרשעתו בבנייה ושימוש בקרקע ללא היתר. לטענתו, בית משפט קמא לא ניהל את ההליך בזהירות המתבקשת, וכי זכויותיו לא זכו להגנה מספקת. עוד טען כי נחקר לאחר הגשת כתב האישום, וכי בית המשפט הרשיע אותו בעבירה שלא הוכחה. עם זאת, השופט דחה את הערעור וקבע כי בית המשפט קמא נהג בנאשם בזהירות ומיצה את זכויותיו. יתר על כן, השופט לא מצא כל הצדקה לטענות הנאשם בדבר ניהול המשפט או ההרשעה. עוד קבע השופט כי עצם הימצאותו של מבנה על פיסת קרקע מהווה "שימוש בקרקע", וכי לא נפל פגם בהליך. לבסוף, השופט קבע כי העונש שהטיל בית משפט קמא היה ראוי ולא מצא עילה להתערב. ככלל, השופט הגיע למסקנה כי לא נגרם עיוות דין, ולכן הערעור נדחה על כל מרכיביו.