ב"ל 23276-10-20

תקציר

התובע, שעבד בחברת טרימה מוצרים רפואיים ישראליים מעברות בע"מ במשך כ-30 שנה, טען כי יש להכיר בפגיעת הגב שלו כפגיעה בעבודה על פי חוק הביטוח הלאומי, עקב מחלת מקצוע או מיקרוטראומה. הנתבע, לעומת זאת, דחה את תביעתו, מה שהוביל את התובע להגיש תביעה. הטענות העיקריות שהוצגו על ידי הצוות המשפטי של התובע תיארו את מטלות העבודה הפיזיות התובעניות שלו, אשר גרמו לו לכאורה לפגיעה בגב. מנגד, הנתבעת טענה כי התביעה הוגשה באיחור של 18 שנה, דבר שגרם לקשיים ראייתיים, וכי התובעת לא הביאה ראיות לפגיעה בעבודה על בסיס מיקרוטראומה. בית הדין בחן את חומר הראיות והגיע למסקנה כי התובע לא סיפק הוכחות מספיקות לפעולות חוזרות ונשנות שיתמכו בתביעת פגיעה בעבודה המבוססת על תיאוריית המיקרוטראומה. עדותו של התובע עצמו ועדותו של עדו סתרו זו את זו והמעיטו בדרישות הפיזיות של עבודתו. בית המשפט מצא כי מעשיו של התובע היו מגוונים יותר מכפי שתיאר ולא התרחשו ברציפות או שוב ושוב לאורך תקופה משמעותית. יתר על כן, עבודתו של התובע בשנים המאוחרות להעסקתו כללה משימות פחות תובעניות פיזית במחלקת המחקר והפיתוח. ככלל, קבע בית המשפט כי מעשיו של התובע אינם עומדים בקריטריונים למיקרוטראומה ודחה את התביעה לגופה. בנוסף, בית המשפט לא התייחס לטענת השיהוי של הנתבעת בשל החלטתה לגופו של עניין. לבסוף, גם תביעת מחלת העבודה נדחתה, שכן התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בה. כתוצאה מכך, פסק השופט לטובת הנתבעת, ודחה את תביעת התובע להכרה בנפגעי עבודה, מבלי שנפסקו הוצאות למי מהצדדים.