תמ"ש 53930/97

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה על קיום הסכם גירושין שנחתם בין תובע לנתבע, אשר הכריע בסכסוכים הנוגעים לרכוש ולעניינים פעוטים. הנתבעת טענה כי ההסכם בטל ומבוטל, ואילו התובעת טענה מנגד כי הנתבעת הפרה את ההסכם. השאלה העיקרית הייתה לגבי שווי ההסכם, שלא אושר כ"הסכם ממון" על ידי בית המשפט. השופט קבע כי הסכם כזה, גם ללא אישור בית המשפט, מהווה הסכם מחייב בין הצדדים. השופטת התייחסה לפסקי דין קודמים שהבחינו בין הסכם ממון לבין הסכם רגיל, והדגישה כי דיני החוזים הרגילים חלים במקרה זה מאז החלו הצדדים לבצע את התחייבויותיהם על פי החוזה במהלך הנישואין. לחילופין, הציע השופט כי גם אם יוחל חוק יחסי ממון, לבית המשפט יש סמכות לאזן את המשאבים בין הצדדים. עוד ציינה השופטת כי טענות התובעת בדבר הפרת חוזה מצד הנתבעת היו מוצדקות, וטענות הנתבעת כי ההסכם בטל משוללות כל יסוד. לפיכך, תביעת התובעת התקבלה, וחלקו של הנתבע בדירה הועבר לתובע, החל ממועד הסכם הגירושין. שני הצדדים נשאו בהוצאות המשפט שלהם.