רע"א 428/17

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לסכסוך בין שני עורכי דין, המשיב מס' 1 והמבקש מס' 2, שעניינו טענות על לקוחות גנובים וענייני שותפות. המבקש הינו בעל משרד עורכי דין והמשיב היה עורך דין בכיר שם עד שעזב ופתח משרד משלו. שני הצדדים הגישו תביעות זה נגד זה, מה שהוביל לבקשות הדדיות רבות לגילוי מסמכים ולעיון בהם. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הכריע בבקשות אלה באופן שונה, והוביל לבקשת רשות ערעור זו. הבקשה מתמקדת בשלוש בקשות מרכזיות לגילוי שנדחו על ידי בית המשפט המחוזי. הראשון עניינו התכתבות בין המשיב לבין לקוחותיו של המבקש בנוגע לעזיבתו של המשיב, שבית המשפט המחוזי ראה בה רחבה מדי. הבקשות השנייה והשלישית עוסקות בבקשות לקבלת העתקי מסמכים שנלקחו על ידי המשיב בעת שעזב את משרדו של המבקש, ומסמכים שהמשיב לא שיתף, בטענה שהיו ברשותו. בית המשפט המחוזי דחה את הטענות ככוללניות ומכבידות. פסק הדין דוחה את הבקשות השנייה והשלישית, שכן השופט מסכים עם הגדרתן על ידי בית המשפט המחוזי כרחבות מדי ולא ספציפיות מספיק. הבקשות הן פרוצדורליות ודורשות גילוי של קבוצות גדולות של מסמכים, שבית המשפט אינו יכול להתערב בהם בקלות. עם זאת, השופט מקבל חלקית את הבקשה הראשונה, ומכיר ברלוונטיות של המסמכים המבוקשים לסכסוך. הבקשה מתוקנת כך שתגביל את פרק הזמן לשנה לפני ואחרי עזיבת המשיב. השופט משתמש בכלל 410 לתקנות סדר הדין האזרחי כדי לאזן בין הצורך בגילוי מסמכים רלוונטיים לבין מניעת "מסע דיג" בלתי הוגן. קבלתה החלקית של הבקשה הראשונה משמעה כי החלטת בית המשפט המחוזי מתבטלת בחלקה, והתיק נדחה להמשך הליכים בנוגע לבקשה הראשונה, בעוד שאר הבקשות נדחות. העלויות אינן מוענקות לאף אחד מהצדדים.