ע"א 3105/93

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני ערעורים על אישור חוזים אחידים המשמשים שתי חברות (משיבות) המסייעות לישראלים לקבל פנסיה גרמנית. על החוזים ערער היועץ המשפטי לממשלה שטען כי הם כוללים תנאים מפלים כלפי הלקוחות. הערעור הראשון מתייחס לסעיף ברירת הדין בחוזה, שלטענת היועץ המשפטי לממשלה מטיל נטל מיותר על הלקוחות. בית המשפט מצא כי החוזים, אשר הגדירו את בתי המשפט בישראל כמקום השיפוט, קבעו במשתמע את הדין הישראלי כדין החל, ולכן לא כללו הוראה מפלה. הערעור השני מתייחס לקביעת שכר טרחת עורך דין, שם החליט בית המשפט שלא להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הנמוכה יותר בקביעת שכר הטרחה. הסוגיה השלישית נוגעת לחוזי הלוואה המחייבים לקוחות לרכוש ביטוח חיים ממבטחים ספציפיים שנבחרו על ידי המשיבים. בית המשפט מצא כי בהיעדר האפשרות לבחור את מבטחם, יש לבחון את תנאי הביטוח בגין אפליה. בית המשפט הסכים עם היועץ המשפטי לממשלה כי חיוב הלקוחות לשלם את מלוא פרמיית הביטוח מראש, גם אם תקופת ההלוואה מתקצרת, הוא בלתי סביר ומפלה. זאת, משום שהלקוחות משלמים עבור שירות שלא ניתן, בעוד שהמשיבים והמבטחים נהנים באופן בלתי הוגן. לבסוף, קיבל בית המשפט את הצעת המשיבים למחוק סעיף המגדיל את פרמיית הביטוח ב-25%. הערעורים התקבלו באופן חלקי, והמשיבים נדרשו לתקן את התנאים המפלים בחוזים.