ת"א 960/04

תקציר

המחלוקת היא על הבעלות על שתי חלקות קרקע סמוכות בבאקה אל-גרביה-ג'ת. התובע טוען כי רכש את הקרקע מבעליה בשנת 1981 ובכך יש להכיר בה כבעליה היחיד. עם זאת, הקרקע מעולם לא נרשמה על שם התובעת, ובשנת 2002 נמכרה לנתבעת 5. הנתבעים טוענים כי יש לדחות את תביעת התובע בשל התיישנות ושיהוי בהגשה. עוד נטען, כי התובע מעולם לא החזיק בקרקע ולא עיבד אותה וכי הנתבע מס' 5 רכש אותה בתום לב ובתמורה הוגנת. השופט פסק לטובת הנתבעים, וקבע כי התובע לא הביא ראיות משכנעות לתביעתו. השופט קיבל את טענת הנתבע 5 כי רכש את הקרקע בתום לב ובתמורה יקרת ערך. זאת ועוד, גרסתו של התובע לאירועים הכילה סתירות מובנות ואלמנטים תמוהים שערערו את אמינותו. בנוסף, השופטת ציינה כי התובעת לא רשמה את הקרקע ולא רשמה הערת אזהרה, למרות שהעסיקה עורכי דין לעסקה ושילמה מיסים. השופט הורה לתובע לשלם לנתבע 5 שכר טרחת עורך דין והחזיר את הוצאות העד. לתובע ניתנו 30 יום לציית; אחרת, הוא היה נושא בחיובים נוספים. עוד ציין השופט כי אם הנתבע מס' 5 יישא בהוצאות משפט נוספות, עליו להגיש בקשה להערכת שומה בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. התובע והנתבעים האחרים נושאים בהוצאותיהם.