ע"פ 3250/10

תקציר

הכרעת הדין כוללת שני ערעורים על הרשעה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בשורה של עבירות אונס, כולל אונס בנסיבות מחמירות. על המערער, גיסה של המתלוננת, נגזרו שמונה שנות מאסר. ערעור אחד הוגש על ידי המערער, על ההרשעה ועל גזר הדין, ואילו השני על ידי המדינה, שדנה בעונש. המתלוננת האשימה את המערער בהתעללות מינית חוזרת ונשנית, שאוששה בעדותה של עובדת סוציאלית, למרות שהיו בעיות תרגום ותקשורת במהלך החקירה. בית המשפט המחוזי, שנחלק בשאלת מהימנות עדותה של המתלוננת, הכריע בעיקר מטעמים הגיוניים, תוך שהוא מציין קשיים בביטוי תרבותי אך מוצא את המתלוננת אמינה. ההגנה הדגישה כשלים חקירתיים, כגון אי ראיון עדים פוטנציאליים ובעיות תרגום. השופט גרוניס והשופט ג'ובראן, בערכאת הערעור, העדיפו לזכות את המערער בשל ספקות מקשיים ראייתיים ופגמים חקירתיים, לרבות הסתמכות על שאלות מנחות במהלך העדות וחוסר עקביות בדברי המתלוננת. הם הדגישו כי אשמתו של המערער לא הוכחה מעבר לספק סביר, מה שהוביל לזיכוי על יסוד היעדר ראיות מספיקות. ערעור המדינה על גזר הדין נקבע כמיותר לאחר הזיכוי.