ת"א 20786-05-13

תקציר

השופט פוסק לטובת התובעים, שתבעו בגין ליקויי בנייה, ומורה לנתבעת לשלם להם סך של 15,350 ₪ בתוספת מע"מ, צמוד למדד המחירים לצרכן, וריבית כנדרש בחוק ממועד חוות דעת המומחה ועד לתשלום מלוא הסכום. סכום זה כולל 12,350 שקל בגין ליקויי בנייה, ו-3,000 שקל בגין עוגמת נפש. תביעות התובעים בגין ירידת ערך ודיור זמני נדחו. עוד קבעה השופטת כי על הנתבעת לשלם לתובעים שכר טרחת עורך דין, שנקבע על סך 2,000 שקל בתוספת מע"מ, והוצאות משפט בסך 5,000 שקל. השופטת קיבלה חלק מטענות התובעים, ובהן כי חדר הכביסה לא היה מעקה כראוי, ופסקה לתובעים את הסכום המבוקש עבור פריט זה, 2,000 ₪. השופטת גם הסכימה עם התובעים כי דלת הכניסה לשירותים מהווה מפגע בטיחותי ויש לשנותה כפי שביקשו התובעים. עם זאת, השופטת דחתה טענות אחרות, ובהן טענת התובעים כי רוחב המסדרון נמוך מדרישת המינימום, וקבעה כי צמצום המעבר נגרם על ידי התובעים עצמם. השופטת דחתה גם את טענות התובעים בנוגע לחדר שירותי האורחים, פינת המקלחת, גובה מעקה הכביסה, זכוכית חלון חדר השינה, מעקה המרפסת והריצוף, ולא מצאה כל פגם או פגם במקרים אלה, או כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם. השופט ניכה מהערכת המומחה 3,000 שקל בגין טענות אלה שנדחו. השופט הכיר בכך שלנתבעת יש זכות לתקן את הפגמים בעצמם, אך סבר כי זכות זו אינה מוחלטת. במקרה זה קבעה השופטת כי הנתבעת איבדה זכות זו משום שלא הודתה בכל הפגמים וכבר ניתנה לה הזדמנות לתקן את הפגמים בהם הכירה לפי שיקול דעתה.