בר"ע 1753/04

תקציר

במקרה הנסקר, בית המשפט בחן את בקשת הערעור בעניין גילוי מסמכים ובחן את סוגיית העיתוי בגילוי במהלך הליכים משפטיים. בית המשפט נתן רשות ערעור וראה בבקשה ערעור לפי הרשות שניתנה. היא שבה והדגישה כי עקרון היסוד בהליכים משפטיים הוא גילוי מרבי המסייע לגילוי האמת, המשרת הן את עשיית הדין עם הצדדים והן את האינטרס הציבורי בטוהר המידות של מערכת המשפט. עם זאת, עיקרון זה מאוזן על ידי חיסיון, המגן על מסמכים שהוכנו במפורש למשפט מפני גילוי. החיסיון חל אם המסמך נוצר במטרה דומיננטית של הליכים משפטיים צפויים. חשוב לציין, בית המשפט הדגיש כי מסמכים המיועדים להתדיינות משפטית חייבים להיחשף בסופו של דבר אם הם רוצים לשמש נגד הצד שכנגד. בית המשפט במקרה זה דחה את טענת המשיב לחיסיון על קלטות ותמלילים, שכן התכוונו לעשות בהם שימוש בהמשך המשפט נגד הבנק. לאחר מכן הנושא עבר לעיתוי החשיפה. בדרך כלל, גילוי צריך להתרחש מוקדם כדי למנוע הפתעות בניסוי, מה שתומך במשימת גילוי האמת. גם כאשר מדובר בטענות לפיהן גילוי מוקדם עלול להוביל צד לזיוף ראיות, נדיר להצדיק חריגים למעט מקרים ספציפיים, כגון תביעות נגד חברות ביטוח שבהן התמונה העובדתית כבר מוחזקת בידי צד אחד. כאן, מאחר שלשני הצדדים היה חלק שווה בקירוב של ראיות בהקשר של תביעה כספית, דחיית הגילוי אינה מוצדקת ועלולה להיטיב באופן בלתי הוגן עם צד אחד. לפיכך, הערעור התקבל, וחייב את המשיב לגלות את המסמכים לבנק בתוך 15 יום. לא הוצא צו להוצאות, וההחלטה נמסרה לצדדים בדואר רשום.