ע"א 422/77

תקציר

הכרעת הדין במקרה דנן עניינה בסכסוך בין המערערת לבין המשיב, במסגרתו ביקשה המערערת צו מניעה סופי שיאסור על המשיב ליצור עמם קשר בביתם או להטריד אותם. למשיב, שסבל מפרנויה ובעל עבר של התנכלות למערער, הוצא צו מניעה זמני אך הוא המשיך להפר אותו. לאחר מכן עתר המערער לבית המשפט בבקשה לאכוף את צו המניעה בדרך של ביזיון בית המשפט. שופטת בית המשפט המחוזי, מיוזמתה, ביטלה את צו המניעה הארעי, בנימוק שמצבו הנפשי הרעוע של המשיב ואופיו של צו המניעה אינם מעשיים. עם זאת, בית המשפט העליון הפך את החלטת בית המשפט המחוזי וקבע כי השופטת חרגה מסמכותה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. בית המשפט העליון פירש את הפקודה כמסמיכה שופטים לשקול לשנות או לקיים צו מאסר בגין ביזיון בית המשפט, אך לא לבטל את הצו עצמו. יתר על כן, בית המשפט קבע כי הליכי ביזיון בית המשפט הם כפייה ולא עונשיים באופיים ואין להגבילם להטרדה טלפונית אלא להרחיבו לפסיקת פיצויים. בנוסף, פסק הדין דן ביישום צווי מניעה נגד חולי נפש ומדגיש כי אין לחסינם מפני כפייה לציית לצווי בית המשפט. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי להמשך הליכים, כאשר המשיב נדרש לשאת בהוצאות המערער בשתי הערכאות.