ע"א 6398-11-08

תקציר

הערעור הוא על תביעה שנדחתה נגד חברת ביטוח, מחמת התיישנות. המערער, שנפגע בפיגוע, ערער על החלטת בית משפט השלום בחדרה לדחות את תביעתו נגד חברת הביטוח לקבלת תגמולי ביטוח. חברת הביטוח טענה כי יש לחשב את תקופת ההתיישנות בת שלוש השנים ממועד הפיגוע, ואילו המערער טען כי יש לחשב אותה ממועד קביעת נכותו לצמיתות. חברת הביטוח אף ציינה במכתביה למערערת כי מעשיה היו "מבלי לפגוע בזכויות ובהתיישנות". בית המשפט פסק לטובת המערערת, בקובעו כי על חברת הביטוח מוטלת חובה לנהוג בתום לב, והיה עליה להודיע במפורש למערערת, שלא הייתה מיוצגת על ידי עורך דין, על תקופת ההתיישנות בת שלוש השנים החל ממועד התקיפה. זאת ועוד, בקשת חברת הביטוח לקבלת מסמכים רפואיים והנחייתה למערערת לקבל חוות דעת נכות לצמיתות יצרו מצג לפיו לא תעלה טענת התיישנות. לפיכך, חברת הביטוח הייתה מנועה מלעשות כן, שכן המערער הסתמך על מצג זה ועיכב את הגשת תביעתו. עוד ציינה השופטת, כי למרות שחברת הביטוח לא הייתה מחויבת על פי דין לשלם את תגמולי המערער בשל תקופת ההתיישנות, הייתה לה חובה מוסרית לעשות כן, שכן החוב הודאה ותקופת ההתיישנות היא זכות פרוצדורלית בלבד. משכך, התקבל הערעור, בוטלה ההחלטה הקודמת והתיק הוחזר לבית משפט קמא לבירור נוסף לגופה של התביעה. כן חויבה חברת הביטוח לשלם למערער את שכר טרחת עורך דינו ולהשיב לו את אגרת הערעור.