ב"ל 49424-10-20

תקציר

התובעת, מורה לשעבר, הגישה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי בבקשה להכרה במחלת מקצוע עקב חשיפה לאבק גיר ועישון פסיבי בזמן ההוראה. עם זאת, בית הדין לעבודה פסק נגדה, בעיקר משום שלא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענתה. התביעה הוגשה 20 שנה לאחר חשיפתה לגורמים הנטענים, מה שמקשה על הוכחתה. התובעת הסתמכה אך ורק על עדותה, אשר בית המשפט מצא מגמתית ולא משכנעת, מה גם שהיא לא נתמכה במסמכים או עדים כלשהם. בית המשפט נקט משנה זהירות בקבלת עדותו של התובע, כנדרש בחוק במקרים כאלה. המסמכים הרפואיים שהוגשו לא התקבלו כראיה, והתובעת לא מסרה פרטים על היצרן או רכיבי הגיר או נתונים על רמות החשיפה שלה. בנוסף, טענותיה על חשיפה לעישון פסיבי לא הוכחו. התובעת לא ניסתה לזמן עדים שהיו יכולים לתמוך בטענותיה, כגון עמיתים לשעבר או עובדים מבית הספר או ממשרד החינוך. בסיכומו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, וללא תשתית עובדתית מוצקה, אין צורך לשלוח את התיק להערכת מומחה נוספת. לפיכך, התביעה נדחתה, והתובע לא קיבל את ההטבות המבוקשות. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בתוך 30 יום.