רע"א 2932/05

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם. פסק הדין, שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, חייב את המבקש, איש עסקים, לשלם שכר טרחה בסך 35,000$ בתוספת מע"מ למשיב, עורך דין שייצג את משפחת המבקש. שכר הטרחה נגע לטיפולו של עורך הדין בענייניה המשפטיים של חברת בנייה והשקעות, פרישר, בבעלות בניו של המבקש. המשיב תבע את המבקש בשנת 1997 בגין שכר טרחה זה, שלטענתו הוסכם על ידי המבקש בפגישה ביום 15.8.90. המבקש הכחיש כי הוא חייב את הכסף וטען כי חתימתו על פתק בכתב ידו המאשר כי החוב זויף. בית משפט השלום בתל אביב-יפו דחה בתחילה את התביעה, אך בית המשפט המחוזי ערער על החלטה זו ופסק לטובת המשיב. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה למתן רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר, שנדחתה. טענתו העיקרית של המבקש הייתה כי בית המשפט המחוזי פסל שלא כדין את בית משפט השלום בשל ממצא עובדתי. הכחשת החוב על ידי המבקש התבססה על טענה כי חתימתו זויפה, דבר שסבר בית משפט השלום. עם זאת, בית המשפט המחוזי סבר כי החתימה אמיתית וכי המבקש התחייב לשלם את שכר הטרחה. בית המשפט שדן בבקשת רשות הערעור הכיר בכך שקיימת הבחנה בין התערבות בערעורים בעניינים עובדתיים לבין התערבות בערעורים על מסקנות, אך בסופו של דבר החליט כי מדובר במקרה גבולי של פרשנות מסמך ודברי המבקש. מאחר שהתערבותו של בית המשפט המחוזי הייתה אפוא כדין, נדחתה בקשת רשות הערעור.