ת"פ 6/19

תקציר

הנאשם הואשם בשני סעיפים של סחר בקוקאין. עניינה של התביעה נשען בעיקר על עדותו של סוכן סמוי שטען כי הנאשם מכר לו סמים בשתי הזדמנויות שונות. בית המשפט בחן בדקדקנות את כל הראיות שהוצגו ומצא כי התביעה לא הצליחה להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר. ראשית, השופט התייחס למהימנות העדים, וקבע כי מרבית עדי התביעה, לרבות הסוכן הסמוי, העידו ללא משוא פנים ובמקצועיות. עם זאת, לעדותו של הסוכן בדבר זיהוי הנאשם כמבצע לא ניתן משקל משמעותי בשל חוסר הבהירות שלה וחלוף הזמן בין האירועים לבין המשפט. באשר לאישום הראשון, השופט מצא כי התביעה הצליחה להוכיח את סיפור המסגרת מעבר לספק סביר, אך הראיות הקושרות את הנאשם לפשע אינן מספיקות. עדותו של הסוכן על האירועים נתמכה בעדים ובמוצגים נוספים, כולל הקלטות ותצלומים. עם זאת, זיהויו של הנאשם כמבצע העבירה במהלך עימות עם הסוכן לא נחשב אמין, שכן הוא התנהל באופן לא תקין והסוכן זיהה קודם לכן אדם אחר כעבריין. בהתייחסו לאישום השני, השופט הודה שוב כי התביעה הצליחה להוכיח את סיפור המסגרת. עם זאת, זיהויו של הנתבע כעוסק לא הוכח מעבר לספק סביר. הראיה העיקרית נגד הנאשם הייתה תמונה שצולמה על ידי תצפיתנית, אך השופט הגיע למסקנה כי היא אינה איכותית מספיק כדי לזהות את הנאשם באופן חד משמעי. בנוסף, מתח השופט ביקורת על מחדלי החקירה, לרבות היעדר מסדר זיהוי ראוי וראיות פורנזיות, שהעמיקו את החסר הראייתי. ככלל, השופט קבע כי ראיות התביעה, יחד עם מחדלי החקירה, אינן עומדות ברף ההוכחה מעבר לספק סביר. לפיכך, זוכה הנאשם משני האישומים מחמת הספק, תוך הדגשה כי ספק סביר הוא עקרון יסוד במשפט הפלילי למניעת הרשעות שווא.