ת"א 1925/06

תקציר

התובעת, חברת בנייה, תבעה את הנתבעת מס' 1, שותפות לשדרוג שדות תעופה צבאיים, על תשלומים נוספים בגין עבודות שבוצעו על פי חוזה פאוסלי שנחתם ביניהן. התובעת טענה כי קיים פער ניכר בין כמויות החומרים והיקף העבודה הנקובים בהצהרת הכמויות שהוצגה לה על ידי הנתבעת מס' 1 לבין אלה שנדרשו בפועל לעבודה. הנתבעים טענו כי על פי החוזה, התובעת לא אמורה לקבל תשלום נוסף אם לא קיבלה אישור בכתב לביצוע עבודות נוספות, והציגו כתבי ויתור חתומים מטעם התובעת לפיהם אין לה טענות בנוגע לתשלומים. התובעת טענה כי נאלצה לחתום על כתבי הוויתור, אחרת לא תקבל תשלומים כלשהם. השופטת קבעה כי החוזה ברור בתנאיו, והתובעת הצהירה כי בחנה את התוכניות והכמויות ותבצע את העבודות לפיהן. השופטת קיבלה את עמדת הנתבעים כי אי ההתאמה הנטענת בכמויות אינה חורגת ממתחם הסבירות וכי התובעת, שהתקשרה בחוזה פאוסלי, נשאה בסיכון שכמות העבודה הנדרשת תעלה על זו הנקובה בחוזה. לפיכך, התובעת לא הייתה זכאית לתמורה נוספת מעבר לזו שנקבעה בחוזה פאוסלי, אלא אם העבודה הייתה עבודה נוספת כהגדרתה בחוזה. עוד קבעה השופטת כי התובעת לא הוכיחה שהיא זכאית לתשלומים נוספים עבור העבודות שעליהן הוסכם בחוזה, ולא סיפקה ראיות מספיקות לתמיכה בטענתה כי חויבה בסכום מופרז בגין עבודות נוספות. באשר לתביעה שכנגד שהגישה הנתבעת מס' 1, אשר ביקשה תשלום עבור חומרים ועובדים שסופקו לתובע, פסק השופט לטובת התובעת, וקבע כי הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בתביעתה. השופט דחה הן את התביעה והן את התביעה שכנגד והורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.