ת"א 730/94

תקציר

בעלה של התובעת נפטר לאחר שנפל לפיר פתוח בבעלות הנתבעת ובתחזוקתה. הפיר היה באזור ההפרדה בין שני נתיבים של כביש מהיר והתובעים טענו כי רשלנות הנתבע גרמה למוות. הנאשם טען כי המנוח היה מסיג גבול וביצע מספר עבירות, לרבות השתתפות בהפגנה בלתי חוקית, ולכן לא חלה עליו חובת זהירות. לחילופין, טען הנתבע כי רשלנותו של המנוח מטילה עליו את האחריות העיקרית. בית המשפט קבע, כי לנתבעת חלה חובת זהירות כלפי התובעים, שכן המדינה היא הבעלים של הקרקע ויש לה חובה כלפי מי שעלול להיפגע מנכסיה. עוד קבע בית המשפט כי המנוח לא היה מסיג גבול שכן הכביש היה שטח ציבורי וגם אזור ההפרדה היה שטח ציבורי למרות שהגישה אליו הייתה אסורה. תקנות התעבורה לא היוו חוק האוסר כניסה לכביש. הנאשם גם לא גידר את הפיר ולא הציב שלטי אזהרה כלשהם. גם אם המנוח היה מסיג גבול, העבירות שביצע לכאורה לא הצדיקו את החסינות לה טען הנאשם. עוד קבע בית המשפט כי העבירות הנטענות של המנוח, לרבות השתתפות בהפגנה בלתי חוקית, אינן מקימות רשלנות תורמת שכן מעשים אלה לא גרמו לתאונה. באשר לנזקים, קבע בית המשפט כי התובעים זכאים לפיצוי בגין אובדן מזונות, טיפול פסיכולוגי, עיזבון, הוצאות קבורה ואובדן שירותי המנוח במשק הבית ובטיפול בילדים. הסכומים שנפסקו לתובעים כללו 100,000 ₪ כערך נוכחי, 51,750 ₪ בגין אובדן תמיכה בעבר ו-190,049 ₪ בגין אובדן תמיכה עתידי. כמו כן חייבה השופטת את הנתבע לשלם לתובעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 17.5% מהסכום שנגבה.