ת"א 44800-01-21

תקציר

בית המשפט מצא כי גרסתו של התובע לאירוע בחנות הייתה אותנטית. התובעת, יהודייה חובשת כיסוי ראש, טענה כי החנות סירבה בתחילה לשרת אותה בשל דתה ומראהה, אך בהמשך שינו את עמדתם ואפשרו לה להחליף נעליים לאחר שהתעמתה איתם. בית המשפט קיבל את הטענה כי הפליה זו התרחשה כמתואר והפרה את חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה לבילוי ולמקומות ציבוריים, התש"ס-2000. עם זאת, בית המשפט לא קיבל את טענת התובע בדבר לשון הרע, שכן לא שוכנע כי הנתבע פרסם מידע משפיל או משפיל כלשהו על התובע. באשר לתביעת הפיצויים בגין עוגמת נפש, ציין בית המשפט את היעדר הבסיס המשפטי לסכום הספציפי שנתבע ובמקום זאת הפנה לחוק הרלוונטי, המאפשר פיצוי של עד 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק. בית המשפט קבע כי האפליה נמשכה כעשר דקות ותוקנה במקום, ללא ראיות להתנהגות מפלה עקבית מצד הנאשם. בהתחשב במכלול הנסיבות, פסק בית המשפט לתובע פיצוי בסך 5,000 ₪, אותו היה צריך לתבוע בבית משפט לתביעות קטנות. בית המשפט פסק גם על חלוקת ההוצאות, כאשר התובע אחראי לתשלום שכר טרחת עורך דינו של הנתבע, אשר נקבע על 10% בתוספת מע"מ מהסכום בו זכה – 585 ₪ במקרה זה. בסופו של דבר, בעוד טענתה העובדתית של התובעת התקבלה, התוצאה הסופית היא כי אף אחד מהצדדים אינו נושא באחריות כספית כלשהי כלפי הצד השני, נוכח הצלחתה החלקית של התובעת בתביעותיה.