ע"פ 705/00

תקציר

בגזר הדין הורשעו שני מערערים בשורה של עבירות, בהן קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה, מסירת פרטים כוזבים וניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. האישומים נבעו ממעורבותם של המערערים בתאונת דרכים מבוימת שנועדה להונות את חברות הביטוח. נגד שני המערערים, בני 18 ו-19 בעת ביצוע העבירה, הוגש כתב אישום לצד נאשם שלישי. הם קשרו קשר עם אדם אחר, דניאל ברונפמן, שתכנן את תוכנית ההונאה. המערערים, יחד עם הנאשם השלישי, המציאו גרסה שקרית של תאונת דרכים בה נגרמו להם לכאורה חבלות. הם הגיעו לבית חולים והשיגו תעודות רפואיות מזויפות, ולאחר מכן מסרו הצהרות כוזבות למשטרה והגישו תביעה לחברת ביטוח. חברת הביטוח שילמה לכל מערער 4,000 ₪, שדניאל ככל הנראה זייף את חתימותיהם כדי להשיגם. בית משפט קמא הרשיע את המערערים לאחר שהודו בעבירות. בהתחשב ברקורד הנקי שלהם ובתרומתם החיובית לחברה, ההגנה ביקשה תסקיר מבחן על האפשרות להימנע מהרשעה. בעוד שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעה, בית משפט קמא, בהדגישו את האינטרס הציבורי ואת הצורך בהרתעה, פסק לטובת ההרשעה. החלטה זו הושפעה מריבוי השלבים של העבירה, מעורבותם של אנשים רבים וההונאה שבוצעה נגד רשויות אכיפת החוק. בית המשפט הטיל על כל מערער שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 6,000 ₪. המערערים ערערו, ובית הדין לערעורים הורה על דו"חות משלימים וטיעונים בכתב. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט ש' ברלינר ואליה הצטרף השופט י' דר, אישרה את הרשעתו של בית משפט קמא ואת גזר דינו. השופט ברלינר הדגיש את חומרת העבירות, שכללו הונאה נגד חברות ביטוח ורשויות אכיפת החוק. הם שקלו את נסיבותיהם האישיות של המערערים, אך הגיעו למסקנה כי האינטרס הציבורי בהרשעה גובר על הנזק הפוטנציאלי לעתידם של המערערים. השופט י' גריל חיבר חוות דעת חולקת, בה הביע את דעתו כי יש לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא. תחת זאת, הם הציעו להעמיד את המערערים תחת פיקוחו של שירות המבחן למבוגרים ולהורות להם לבצע עבודות שירות ממושכות לתועלת הציבור ללא הרשעה. גריל הדגיש את גילם הצעיר של המערערים, את פיתויים לביצוע העבירה ואת היעדר הרשעות קודמות, וטען כי ההשלכות השליליות של הרשעה אינן קיימות. בדעת רוב נדחה הערעור, והרשעתו וגזר דינו של בית משפט קמא נותרו בעינם.