ת"א 27410-02-18

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעת נזיקין שהגישה התובעת מס' 1 (להלן: "התובעת") נגד עיריית תל אביב-יפו (הנתבעת מס' 1; להלן: "העירייה") וכלל חברה לביטוח בע"מ (הנתבעת מס' 2; להלן: "כלל"), בעקבות תאונה בה מעדה התובעת ונפלה על כביש ציבורי ונפצעה בידה הימנית. לצד התובעת תבע גם המוסד לביטוח לאומי (תובע מס' 2; להלן: "המל"ל") שיפוי בגין סכומים ששילם וישלם לתובע כגמלת נפגעי עבודה. התביעה נגד כלל הוכרעה בין הצדדים ונדחתה בפסק דין בתנאי ההסדר. התביעה נגד העירייה ותביעת המל"ל לשיפוי ממנה נותרה לפסק דינו של בית המשפט. בית המשפט מצא כי גרסת התובעת לנסיבות התאונה אמינה וקיבל אותה, לפיה כף רגלה של התובעת נתקלה בשקע בכביש והיא איבדה את שיווי משקלה ונפלה, ובמהלך הנפילה הושיטה את ידה הימנית ונפצעה. בית המשפט קבע כי השקע בכביש היווה מפגע שיצר סיכון בלתי סביר, וכי העירייה התרשלה במחדליה בכך שלא תיקנה את המפגע טרם התאונה. עוד קבע בית המשפט כי אשמתו התורמת של התובע היא 20%. באשר לנכותה הרפואית והתפקודית של התובעת, קבע בית המשפט כי נכותה הרפואית לצמיתות של התובעת עקב התאונה היא 12%, וכי גם נכותה התפקודית היא 12%. בית המשפט קבע כי שכרה החודשי של התובעת טרם התאונה עמד על 17,500 ₪, וכי מסוף שנת 2018, לאחר סגירת החברה בה עבדה, שכרה החודשי ההולם עמד על 14,000 ₪. בית המשפט פסק לתובע פיצוי בסך 52,500 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר, 100,000 ₪ בגין אובדן כושר השתכרות בעבר ובעתיד, 35,000 ₪ בגין סיוע בעבר ובעתיד, 8,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה בעבר ובעתיד ו-50,000 ₪ בגין כאב וסבל. סכום הפיצוי הכולל, לפני ניכוי אשמתו התורמת של התובע, נקבע על 253,000 ₪. מסכום זה נוכו 20% בגין אשמת התרומה של התובעת, והסכום בו נמצאה העירייה חייבת היה 202,400 ₪. בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי, מאחר שהפיצוי ששיל"ל לתובע (למעלה מ-1.5 מיליון ₪) היה גבוה מסך הפיצויים שנקבע בפסק הדין, נפסקו למל"ל שיפוי בסך 151,800 ₪ (75% מסך הפיצויים), ולתובע נפסקו היתרות, קרי 50,600 ₪. העירייה חויבה לשלם סכום זה לתובעים, כמו גם את הוצאותיהם הסבירות ושכר טרחת עורך דין.