בש"פ 4180/13

תקציר

הכרעת הדין הנדונה מתייחסת לתיק פלילי בו הואשם המערער באלימות קשה ואכזרית, לרבות אונס ומעשה סדום. על בית המשפט לקבוע אם קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המערער, ואם כן, להצדיק את החלטתו לעצור אותו עד תום ההליך המשפטי. בא כוח המערער טען כי הראיות נחלשו, אך השופט חלק על כך וקבע כי די בעדותו של המתלונן כדי לבסס הסתברות סבירה לאשמתו של המערער. השופט הכיר בחומרת העבירות המיוחסות ובסכנה הפוטנציאלית לציבור, לצד הסיכון לשיבוש הליכי משפט, במיוחד נוכח חוסר היכולת לאתר את המתלונן. השופט בחן גם את האפשרות לשחרר את המערער בערבות או בתנאים מסוימים. עם זאת, שני תסקיר של שירות המבחן הגיעו למסקנה כי לא ניתן להפחית את מסוכנותו של המערער באמצעות חלופות אלה, תוך ציון מאפייני אישיותו והבעיות עם המפקחים המוצעים. זאת ועוד, הרשעתו הקודמת של המערער, לרבות עבירה של מעצר בית, עוררה חשש להקפדה על הוראות בית המשפט. השופטת הדגישה כי שחרור נאשם מחייב אמון בכך שיעמוד בתנאים, ומאחר שאמון זה הופר, מעצרו של המערער היה מוצדק. לפיכך, דחה השופט את הערעור, ואישר את החלטת בית משפט קמא לעצור את המערער עד תום ההליכים המשפטיים.