ת"פ 60269-12-22

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **נושא פסק הדין:** עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. **תיאור המקרה:** הנאשמת, ליאה גלדקי, הורשעה על פי הודאתה בעבירת איומים כלפי שתי עובדות סוציאליות במשרדי הרווחה בנתניה. האיומים נאמרו על רקע הערות שהעובדות הסוציאליות העירו לה בנוגע לטיפול בבתה, וכן נאמרו בשיחת טלפון לאפוטרופוס שמונה על בתה הקטינה, בה הושמעו איומים דומים. **הליכים וטיעונים:** 1. **הסדר טיעון ותסקיר מבחן:** הצדדים הסכימו להפנות את הנאשמת לקבלת תסקיר מבחן, תוך התניית הסכמת המאשימה לאמץ את המלצות התסקיר בקבלת אחריות, היירתמות לטיפול והערכת מסוכנות נמוכה. 2. **תסקיר המבחן:** התסקיר שניתן ביום 2.7.24 הציג תמונה מורכבת של הנאשמת: * **רקע אישי קשה:** חוויות אלימות והתעללות מילדות, קשיים בטיפול, צריכת סמים בעבר, נכות נפשית (20%), פיברומיאלגיה, מצב כלכלי קשה, אם לשני ילדים, מתגוררת בשכירות. * **התמודדות עם הרשעות קודמות:** 4 הרשעות קודמות, בעיקר בעבירות אלימות. * **יחס לעבירה:** הודתה בעבירה, אך התקשתה לקבל אחריות מלאה ולהביע אמפתיה כלפי המתלוננות, התחוור כמי שחווה עצמה כקורבן. הביעה מודעות לדפוסיה האלימים והמאיימים כמנגנון התגוננות, שללה כוונה לממש את האיומים. * **עמדת המתלוננות:** חוו את האיומים כקונקרטיים ומפחידים, חששו לשלומן, עד כדי כך שאחת מהן ביקשה לעבור תפקיד. * **מעורבות עם שירותי הרווחה:** מוכרת מזה מספר שנים, משולבת בתוכנית "הורות מיטיבה" מזה כשנה, עם שיפור ניכר לאחרונה ביכולתה להירתם לתוכנית. צו נזקקות לבנה הוארך. * **הערכת קצינת המבחן:** קשיים אישיים, אמוציונליים ותפקודיים, חוויות טראומטיות, דפוסים תוקפניים במצבי דחק, קשיי אמון ברשויות. סברה כי קשיים אלו, בשילוב תחושת חוסר יכולת להגן על עצמה, עמדו בבסיס ביצוע העבירות. העריכה סיכון בינוני-גבוה לחזרה על אלימות בהיעדר טיפול, ולכן לא באה בהמלצה שיקומית בשל היעדר מוטיבציה לטיפול. 3. **תסקיר לבית משפט קהילתי:** הנאשמת נמצאה לא מתאימה להשתתפות בתוכנית בית משפט קהילתי בשל קושי לעמוד במחויבויות. 4. **טיעוני הצדדים לעונש:** * **מאשימה:** הדגישה את חומרת האיומים, את הפגיעה בעובדות סוציאליות, ובקשה לקבוע מתחם עונש של 4 חודשי מאסר עד שנת מאסר בפועל, עם גזירת עונש של 5 חודשי מאסר בפועל (ברצות בעבודות שירות), מאסר על תנאי, פיצויים והתחייבות. טענה לחוסר שיתוף פעולה טיפולי וקושי לקבל אחריות. * **הגנה:** חלק על המתחם המחמיר, הדגישה את נסיבות החיים הקשות, חוסר תמיכה, מצב כלכלי, נכות נפשית, צפי לטיפול פסיכותרפי. טענה לנסיבות ביצוע העבירה בסערת רגשות, התנצלות, קבלת אחריות, וביקשה להסתפק במאסר על תנאי והתחייבות. * **הנאשמת:** הביעה צער וחרטה, תיארה את עצמה כמי שאינה מתנהגת כך, מצפה לטיפול, משתדלת להיות בנורמה, תיארה מצבה הכלכלי הקשה וכאבים כרוניים. **דיון וקביעות בית המשפט:** 1. **חומרת העבירה:** בית המשפט הדגיש את חומרת מעשיה של הנאשמת, אשר איימה בפגיעה בבריאותן ואף בחייהן של עובדות סוציאליות, אשר מבצעות עבודתן למען הציבור. הובעה המחויבות להגנה על עובדי ציבור, במיוחד בתחומי הטיפול והרפואה. 2. **התחשבות בנסיבותיו האישיות של הנאשם:** בית המשפט קבע כי יש לבחון כל מקרה לגופו, תוך התחשבות לא רק במעשה ובקורבנות, אלא גם בזהות הנאשם, נסיבותיו, גורמים שהובילו לביצוע העבירה, ויכולתו להימנע ממנה. נסיבות אישיות חריגות יכולות להשפיע לא רק על קביעת העונש בתוך המתחם, אלא אף על קביעת המתחם עצמו (בהתאם לסעיף 40ט(5-9) לחוק העונשין). 3. **הערכת נסיבות הנאשמת:** בית המשפט הדגיש את מורכבות נסיבות חייה של הנאשמת, בהן רקע של מצוקה ועזובה, נכות נפשית, פיברומיאלגיה, חוסר תמיכה, והתמודדות יומיומית עם קשיי חיים ופרנסה. צוין כי הנאשמת לכודה ב"לופ אינסופי" המקשה עליה להקדיש זמן לטיפול עצמי, תוך מאמץ הישרדותי. 4. **קביעת מתחם העונש:** * **הבחנה בין עניינים:** בית המשפט קיבל את טענת ההגנה כי פסקי הדין שהציגה המאשימה עסקו בנסיבות חמורות יותר. * **מתחם עונש כללי:** מתחם העונש בעבירות איומים נע באופן כללי בחלקו התחתון בין מאסר על תנאי למספר חודשי מאסר בפועל, ובחלקו העליון בין 8 חודשי מאסר לשנת מאסר בפועל, כתלות בנסיבות. * **קביעת המתחם הספציפי:** בהתחשב בחומרת האיומים וזהות הקורבנות (עובדות סוציאליות), מחד, ובנסיבותיה המורכבות של הנאשמת, מאידך, קבע בית המשפט את מתחם העונש **בין מאסר על תנאי לבין 8 חודשי מאסר בפועל**. 5. **קביעת העונש בפועל:** * **התחשבות בשיתוף פעולה טיפולי:** בית המשפט סבר כי יש להתחשב במידת מסוגלותה של הנאשמת לשתף פעולה עם טיפול, תוך התחשבות במכלול נסיבותיה (נפשי, כלכלי, רקע). * **הודאה, מודעות ואחריות:** הנאשמת הודתה, גילתה מודעות גבוהה למצבה ולדפוסיה, אך התקשתה בגילוי אמפתיה והיירתמות לטיפול. בית המשפט לא ראה בכך עילה להחמרה משמעותית, לאור קשיים אלו. * **התמודדות ו"שורדות":** הנאשמת תוארה כ"אישה שורדת" שעושה כל שביכולתה להתמודד. בית המשפט הוסיף כי טוב היה לו הייתה מקבלת טיפול, אך קשייה וחוסר מסוגלותה לא מצדיקים החמרת עונשה. * **הרשעות קודמות:** למרות הרשעותיה הקודמות, בית המשפט לא ראה בהן משקל עד כדי היעתרות לבקשת המאשימה להחמרה. הוא ציין כי הרשעות קודמות היו ברובן מבית המשפט לנוער או בעבירות אחרות, שנענשו במאסר על תנאי והתחייבות. * **פסיקת העונש:** גזר על הנאשמת **4 חודשי מאסר על תנאי**, אשר לא ירוצו אם לא תעבור תוך שלוש שנים עבירה בעלת יסוד של אלימות פיזית או מילולית. בנוסף, הנאשמת תיתן **התחייבות בסך 2,000 ₪** להימנע במשך שלוש שנים מביצוע עבירה בעלת יסוד של אלימות פיזית או מילולית. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **איזון בין הצורך בהגנה על עובדי ציבור לבין נסיבותיו האישיות של הנאשם:** בית המשפט הדגיש את חשיבות ההגנה על עובדי ציבור, אך במקביל יישם את העיקרון שכל מקרה נדון לגופו, תוך בחינה מעמיקה של נסיבותיו האישיות של הנאשם. * **השפעת נסיבות אישיות חריגות על קביעת מתחם העונש:** בית המשפט הבהיר כי נסיבות חיים מורכבות וחריגות עשויות להשפיע לא רק על מיקום העונש בתוך המתחם, אלא אף על קביעת המתחם עצמו, בהתאם לסעיף 40ט לחוק העונשין. * **גישה פרטנית בהערכת שיתוף פעולה טיפולי:** בית המשפט הראה כיצד יש לבחון את שיתוף הפעולה הטיפולי של נאשם בהתאם ליכולתו ומגבלותיו (נפשיות, כלכליות, רקע), ולאו דווקא באופן אובייקטיבי בלבד. * **התחשבות בתכונת "שורדות":** בית המשפט התייחס באופן חיובי להתמודדותה של הנאשמת עם קשייה, ותיאר אותה כ"אישה שורדת", תוך הדגשת מאמציה לנוכח מגבלותיה. * **הרתעה לעומת שיקום בנסיבות מורכבות:** למרות אזהרות שירות המבחן לגבי מוטיבציה טיפולית, בית המשפט בחר להעניק לנאשמת הזדמנות להשתקם, תוך הסתמכות על התקדמות מסוימת, צפי לטיפול, והדגשת ההשלכות של העבירה העתידית. **סיכום:** פסק הדין מדגים גישה שיפוטית המנסה לאזן בין הצורך להעניש ולהרתיע מפני עבירות אלימות ואיומים, לבין הצורך להתחשב באופן מעמיק בנסיבות חיים מורכבות וקשות של הנאשם. ההתמקדות ב"אדם שמאחורי המעשה" ובגורמים שהובילו לביצוע העבירה, תוך מתן משקל לנכות, מצוקה כלכלית ורקע טראומטי, הובילה לקביעת מתחם עונש מצומצם יחסית ולגזירת עונש מאסר על תנאי והתחייבות, במקום מאסר בפועל, כאמצעי להגנה על הציבור תוך מתן הזדמנות לנאשמת להמשיך בטיפולה.