עק"פ 28521-11-20

תקציר

המערער, שיוצג על ידי בא כוחו, הגיש קובלנה פלילית נגד המשיב. בית משפט קמא דחה את התלונה, בקובעו כי: ראשית, היא לא עמדה בדרישות כתב אישום כנדרש בחוק, שכן אין בה תיאור של העובדות המהוות את העבירות; שנית, העובדות, גם אם הוכחו, לא היוו עבירה פלילית. המערער ערער על החלטת בית משפט קמא. סעיפי האישום בתלונה כללו לשון הרע, היזק בזדון וחשיפת סוד מקצועי. השופטים הסכימו עם דחיית התובענה על ידי בית משפט קמא, וקבעו כי טענות המערער חסרות כל בסיס ומנוגדות להוראות חוק מפורשות ולפסיקות מקדמיות. הם הדגישו כי התלונה אינה עומדת בדרישות כתב אישום, אשר חייב לכלול תיאור של העובדות המהוות את העבירה, וכי למערער היו הזדמנויות רבות לתקן את התלונה אך בחר שלא לכלול את הפרטים הדרושים. זאת ועוד, הסכימו השופטים עם נימוקיו של בית משפט קמא כי העובדות הנטענות על ידי המערער, גם אם הוכחו, אינן מהוות את העבירות הפליליות המנויות בחוק איסור לשון הרע, בחוק העונשין (נזק בזדון) או בחוק העונשין (גילוי סוד מקצועי). השופטים הדגישו כי מעשיו של המשיב מוגנים על פי הדינים הרלוונטיים, ואין די בטענותיו הכלליות של המערער התוקפות עקרונות יסוד של המשפט הפלילי כדי לבסס אחריות פלילית כלשהי. השופט אריה נאמן הציע להטיל חיוב בהוצאות על המערער, וציין את התרשמותו כי המערער הגיש את הערעור ללא כל בסיס ממשי. עמיתיו של השופט נאמן הסכימו עם עמדתו ונימוקיו. הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות בסך 15,000 ₪.