ת"א 1465/99

תקציר

התובע, עו"ד דוד רוזנווסר, הגיש תביעה נגד הבנק הנתבע בגין נזקים בסך עשרות מיליוני דולרים, שנגרמו לטענתו עקב הפרת הסכם הבראה על ידי הבנק ופתיחת הליכי כינוס נכסים שלא כדין. רוזנווסר, בעל המניות העיקרי והמנהל בחברת דוד רוזנווסר בע"מ, שייצרה וייצאה תכשיטי זהב, ערב להתחייבויות החברה כלפי הבנק ומישכן את ביתו כבטוחה נוספת. בשל קשיי הנזילות של החברה, נחתם הסכם הבראה בין החברה, רוזנווסר כערב, לבין גולדקס מתכות בע"מ, ספקית הזהב העיקרית של החברה. הבנק גם הסכים להעמיד לחברה מסגרות אשראי עד סוף השנה, בתנאים מסוימים. אלא שארבעה חודשים לאחר מכן הגיש הבנק בקשה לכינוס נכסים בגין נכסי החברה. התובע טען כי הבנק הפר את הסכם ההבראה, פעל בחוסר תום לב וגרם נזק משמעותי לחברה ולעצמו כערב. הבנק הכחיש את הטענות והעלה מספר טענות מקדמיות. בית המשפט קבע, כי טענות התובעת בדבר חיובי יתר בחשבון לפני חודש מרץ 1992 אינן על הסף. עוד נקבע כי לתובע לא הייתה עילת תביעה אישית בגין נזקים עקיפים כבעל מניות וכי הסכמת החברה למינוי כונס נכסים קבוע בהליך נפרד מנעה מהתובע לבקש סעדים מסוימים בתביעה הנוכחית. לגופו של עניין, בית המשפט מצא כי הבנק לא הפר את הסכם ההבראה ולא פעל בחוסר תום לב. בית המשפט קבע כי מצבה של החברה הידרדר משמעותית טרם בקשת הכינוס וכי היו לבנק סיבות לגיטימיות לפתוח בהליך. בנוסף, דחה בית המשפט את תביעת התובע לנזקים הנובעים מחיובי יתר לכאורה בחשבונות החברה, וקבע כי חוות דעת המומחה שהוגשה אינה מהימנה וכי חלק מהטענות מהוות הרחבה בלתי מותרת של כתבי הטענות. משכך, דחה בית המשפט את תביעת התובע והורה לו לשלם את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין של הבנק.