ת"פ 41762-12-20

תקציר

הנאשם הורשע בהחזקת מטען חבלה מאולתר ללא אמצעים ליזום את הפעלתו, שהעונש המרבי עליו הוא שבע שנות מאסר. נסיבות העבירה יוחסו אך ורק לנאשם, שהודה באשמה בכתב האישום המתוקן. בית המשפט הכיר בחומרתן של עבירות נשק ובסיכון הפוטנציאלי שלהן לשלום הציבור ולשלמות הגוף, אך שקל גם את פוטנציאל הנזק הנמוך יותר של המטען הספציפי המעורב במקרה זה. בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבותיו האישיות של הנאשם – לרבות גילו הצעיר, עברו הנקי, נסיבות חייו הקשות והחרטה – קבע בית המשפט כי טווח הענישה הראוי הוא בין 12 ל-30 חודשי מאסר. עם זאת, בשל חודשיים של מעצר מלא של הנאשם ועוד 10 חודשים במעצר בית, כמו גם מחדלים ועוולות מסוימים שנגרמו במהלך החקירה, חרג בית המשפט ממתחם הענישה הראוי. במקום זאת, היא נענתה להמלצת שירות המבחן וגזרה על הנאשם תשעה חודשי עבודות שירות, לצד מאסר על תנאי, קנס בסך 3,000 שקלים ואזהרה על הציות המחמיר הנדרש במהלך עבודות השירות. כמו כן נמסר לנאשמים על זכותם לערער על פסק הדין לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.