ע"א 4316-06-14

תקציר

מדובר בשני ערעורים בעקבות פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בתביעת נזיקין, שהוגשה על ידי תובע שנפגע בתאונת דרכים. הערעורים מתייחסים לגובה הפיצויים שנפסקו על ידי בית משפט קמא. הערעור הראשון הוגש על ידי הנתבעים, אשר טענו כי הסכומים שנפסקו על ידי בית משפט קמא מופרזים, והערעור השני, ערעור שכנגד, הוגש על ידי התובע, אשר טען כי הסכומים שנפסקו לו אינם מספקים. השופטת יעל וילנר המליצה לעמיתיה לדחות את שני הערעורים, שכן הסכום הכולל שנמסר למערער היה סביר בהתחשב במצבו, בפציעותיו ובנכותו הצמיתה. לטענתה, אין להתערב בסכומים שנפסקו בראשי הנזק השונים, שכן הם ביחס סביר לנזק שנגרם, וכל התערבות בראש נזק זה או אחר לא תוביל לשינוי מהותי בתוצאה הסופית. השופט וילנר הדגיש כי לבית משפט קמא ניתנה הזדמנות ישירה להעריך את מצבו של הקורבן וכי קביעותיו התבססו על הראיות שהוצגו. השופט ב' טאובר הצטרף לחוות דעתו של השופט וילנר. עם זאת, השופט י' גריל חלק על מסקנת הרוב בנוגע לסעיף הפסדי השתכרות עתידיים, והציע במקום זאת להפחית את הפיצוי שנפסק על ידי בית משפט קמא בגין סעיף זה. לדברי השופט גריל, יש לקבוע את שיעור הנכות התפקודית על 40%, אשר בהתחשב בגילו של המערער ובשנות עבודתו הצפויות, יביא לחישוב של 675,187 ₪. השופט גריל הציע הפחתה של 85,000 ₪ מהפיצוי שנפסק על ידי בית משפט קמא, לצד הפחתה מקבילה בשכר טרחת עורך דין ומע"מ. עם זאת, השופט גריל הסכים עם החלטת הרוב לדחות את שני הערעורים לגבי יתר חלקי פסק הדין. בית המשפט החליט לדחות הן את הערעור והן את הערעור שכנגד, תוך אימוץ חוות דעתם של השופט וילנר והשופטת טאובר, בעוד השופט גריל חלק על סוגיית הפסדי השתכרות עתידיים.