ת"א 38852-01-10

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים ונתן החלטה לדחות את הבקשה לדחיית התביעה כהתיישנות. הסוגיה המרכזית הייתה קביעת המועד שבו נודעו למשיב העובדות המהוות את עילת התביעה, ובכך החלה תקופת ההתיישנות. על פי החוק, תקופת ההתיישנות בתביעות שאינן מקרקעין היא שבע שנים, אלא אם העובדות אינן ברורות לתובע מסיבות שאינן תלויות בו. במקרים כאלה, התקופה מתחילה ביום שבו התובע מודע לעובדות אלה. המשיב טען כי העובדות התבררו לו במועד מאוחר יותר, בעקבות חשיפתה הפומבית של חקירת הרשות, אשר חשפה החלטה אסטרטגית של המבקשים לסכל תחרות ולפגוע באינטרסים העסקיים של המשיב. המבקשים, לעומת זאת, טענו כי המשיב היה מודע לעובדות לא יאוחר מינואר 2003, בהתבסס על ידיעה חדשותית, וכי התביעה שהוגשה מעבר לשבע השנים התיישנה על הסף. בית המשפט שקל את הראיות והתצהירים שהוצגו ומסכים עם לוח הזמנים של המשיב. נמצא כי הידיעה החדשותית לבדה לא היוותה ידיעה מספקת או חשד סביר מספיק להגשת התביעה. דו"ח חקירת הרשות, שחשף ראיות חדשות והעלה את אופי החשד, היווה נקודת מפנה והיווה קצה חוט סביר למשיב לנקיטת צעדים משפטיים. לפיכך, התביעה שהוגשה לאחר חשיפת דבר החקירה אינה חסומה בחוק, שכן היא נופלת בתוך תקופת ההתיישנות בת שבע השנים. לסיכום, בית המשפט מורה למבקשים להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום וקובע פגישה לצדדים ביום 10.3.2011. ההחלטה חייבת להיות מועברת לשני הצדדים.