ע"א 364/81

תקציר

עורך דין רכש אג"ח נקובות בדולרים באמצעות בנק ותבע אותן ואת משרד האוצר על ניכוי מס הכנסה על אגרות החוב. אגרות החוב נקנו במטבע ישראלי וסכום הקרן הוחזר לעורך הדין עם הפדיון. עורך הדין טען כי מאחר שקיבל את אותו סכום בדולרים שהשקיע, לא הייתה הכנסה ולכן אין הצדקה לניכוי מס במקור. בית המשפט קבע כי יש לחשב את ההכנסה החייבת בשקלים, ההילך החוקי, ולא בדולרים, וההפרש בשער החליפין מהווה הכנסה חייבת לפי פקודת מס הכנסה. עוד קבע בית המשפט כי הבנק פעל כסוכן של משרד האוצר והיה זכאי לנכות מס במקור, וכי הבנק לא היה חייב להחזיר לעורך הדין את הסכומים שנוכו כפי שפעל כשליחו של עורך הדין. בנוסף, בית המשפט מצא כי המס חושב בצדק על בסיס ההפרש בין שער החליפין במועד ההנפקה לבין מועד הפדיון של אגרות החוב. עוד ציין השופט כי גם אם יתקבלו טענות עורך הדין נגד הבנק, הבנק יוכל לתבוע את הסכום שנוכה בחזרה מעורך הדין בעילה של השבה. לפיכך נדחה הערעור, ועורך הדין חויב לשלם הן לבנק והן למשרד האוצר 6,000 שקל הוצאות כל אחד.