עת"מ 2188-10-14

תקציר

העותרת רכשה מגרש בקריית ביאליק בעקבות מכרז שניהלו מינהל מקרקעי ישראל ומשרד השיכון. המשיבה, עיריית קריית ביאליק, הוציאה לעותרת הודעת חיוב בגין היטלים שונים הקשורים לבנייה במגרש. העותר קיבל את הודעת החיוב והגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, אשר דן והסתיים בפסק דין שהיטיב במידה רבה עם המשיב. העותר לא קיבל קביעה זו והגיש במקביל ערעורים לבית המשפט העליון ועתירה נוספת לבית המשפט לעניינים מנהליים. בעתירה האחרונה, נשוא פסק דין זה, נטען כי הודעת החיוב הייתה בניגוד לתנאי המכרז ולתקנון רלוונטי למיניהם. המשיב טוען כי העתירה זהה כמעט לחלוטין לקודמתה ולפיכך חוסה תחת עקרונות עילת התביעה וה-res judicata. השופטת מסכימה עם המשיב כי מרבית הטענות שהעלה העותר כבר הוכרעו בפסק הדין הקודם או זהות לאלה שהועלו בעבר ולכן הן חסויות. עם זאת, השופט בוחן את הטיעונים החדשים שהעלה העותר. השופטת מקבלת את הטענה כי יש לפטור את הקומה שנבנתה עבור ספרייה ציבורית, שעדיין רשומה על שם העותר, מהיטלי פיתוח ותיעול בסך 550,184 שקל, שכן העברת הנכס לציבור כמוה כהפקעה. השופטת מתייחסת גם לטענת העותרת כי יש לפטור אותה מהיטלים שכן היא טוענת כי ביצעה את העבודות הרלוונטיות בעצמה, וציינה כי טענה זו מנוגדת לטענתה בהליך אחר נגד המשיב, בו היא דורשת תשלום עבור אותה עבודה. השופט קובע כי יש לדחות את טענת הביצוע העצמי לא בשל הליך תלוי ועומד אלא בשל השתק שיפוטי. אין לאפשר לעותר לטעון טענות סותרות בהליכים שונים במקביל. לפיכך, השופטת דוחה את עיקר העתירה אך מבטלת את החיוב בסך 550,184 ₪ הקשור לקומת הספרייה. בנוסף, השופט מורה לעותר לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 29,500 ₪.