עע"מ 7256/08

תקציר

הערעור הנדון נסוב סביב מחלוקת בדבר איחור בתשלום דמי פיתוח על ידי המערערים בקשר עם מכרז לחכירת מגרשים לבנייה עצמית. בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים צידד תחילה במשיב, מינהל מקרקעי ישראל, וטען כי המערערים החמיצו את המועד האחרון לתשלום אגרה כפי שנקבע בתנאי המכרז, ובכך הפרו עקרונות של שוויון. המערערים טענו כי השיהוי נבע מטעות שנבעה מהודעות לא ברורות של המינהל, אשר גרמה להם לפרש באופן שגוי את מועדי התשלום. בית הדין לערעורים, בראשות השופט מלצר, קיבל בסופו של דבר את הערעור והדגיש כי מדובר בטעות בתום לב שנגרמה עקב מצג לא מדויק של המינהל. פסק הדין הכיר במורכבות שלב המימוש של המכרז ובמידע המטעה שנמסר, והצביע על כך שהאחריות מוטלת בחלקה על המינהל. משכך, היא אפשרה למערערים ולמינהל לסיים את ההתקשרות מבלי לשנות לרעה את עקרון השוויון. פסק הדין הדגיש מקרה זה כחריג, והדגיש כי אין לראות בו תקדים לריכוך תקנות המכרזים במקרים עתידיים. עם זאת, היא הכירה בצורך בתקשורת ברורה כדי למנוע בעיות דומות, ואישרה כי בעוד שההקפדה על דיני המכרזים היא חיונית, קבלת הערעור הייתה מוצדקת בהתחשב בנסיבות הייחודיות ובמידע מוטעה פוטנציאלי של המשיב.