תא"מ 43360-02-15

תקציר

להלן תמצית פסק הדין: מדובר בתביעה כספית בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה בין שני כלי רכב. על רכב אחד, המבוטח על ידי התובע, הוטלה אחריות של 70% בגין התאונה בתביעת תביעות קטנות קודמת. התובע בתביעה הנוכחית טוען כי יש לייחס לרכבו של הנתבע יתרת אחריות של 30%. מנגד, טוענים הנתבעים כי פסק הדין הקודם לא ייחס אחריות כלשהי לרכבו של הנתבע, וכי האחריות בשיעור 70% יוחסה אך ורק לנהג רכבו של התובע. עוד טוענים הנתבעים כי פסק הדין לא ביסס כל רשלנות תורמת מצד רכבו של הנתבע, וכי קביעה כזו רק תשמש להפחתת הפיצוי המגיע לה, ולא ליצירת עילת תביעה. בית המשפט מסכים עם פרשנותו של התובע לפסק הדין הקודם ומוצא כי אחריותו של נהג רכבו של התובע מרמזת בהכרח כי רכבו של הנתבע נושא ביתרת החבות. בית המשפט מוסיף ודן בהבחנה בדיני הנזיקין בין רשלנות תורמת, המפחיתה את גובה הפיצוי המגיע לתובע, לבין אשמה היוצרת אחריות משפטית. בית המשפט מצדד בפרשנות השנייה, במיוחד במקרים של תאונות דרכים בהן מעורבים מספר גורמים, בהם חובות הזהירות של הנהגים נגזרות מאותן עובדות ונורמות משפטיות. במקרים כאלה, שיעור הרשלנות התורמת המוטלת על תובע יכול להוות בסיס לעילת תביעה כנגד אותו תובע. בית המשפט מדגיש גם את הצורך בבהירות וסופיות בהחלטות בית המשפט לתביעות קטנות, במיוחד כאשר עסקינן בנזקי רכוש כתוצאה מתאונות דרכים. לפיכך, כאשר בית המשפט לתביעות קטנות מטיל שיעור אחריות על תובע, ראוי להסיק כי שיעור זה הוא תוצאה של רשלנות תורמת מצד התובע, המקימה עילת תביעה לנתבעים. בהתאם לכך, בית המשפט קובע כי הנתבעים אחראים ל-30% מהנזקים שנגרמו לתובע. הנתבעים חויבו לפצות את התובע בגין תגמולי הביטוח ששולמו, בתוספת אגרות בית משפט, הפרשי הצמדה וריבית. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. שכר טרחת עורך הדין נקבע על 1,400 ₪.