בד"מ 24/19

תקציר

ועדת אתיקה של לשכת עורכי הדין מצאה עורך דין, המכונה חנקבל, אשם בשורה של עבירות נגד שני לקוחות. הלקוח הראשון, המכונה המתלונן, האשים את חנקבל בניגוד עניינים, הפרת חובת אמונים ואי שמירה על כבוד מקצוע עריכת הדין. חנקבל ייצג את המתלונן בעסקת מכר נכס, אך לאחר מכן פעל בניגוד לאינטרס הלקוח ורכש את הנכס בעצמו. הוא גם הגיש דיווחים כוזבים לרשויות המס בנוגע לעסקה. הוועדה מצאה את עדותה של המתלוננת כבלתי אמינה, אך הגיעה למסקנה כי חנקבל ביצע את העבירות הנטענות. האישום השני עסק בלקוח נוסף, דני חוסיין חסון, שלא יוצג על ידי חנקבל אך היה מעורב בעסקאות שבהן טיפל חנקבל. חנקבל השתמש במסמכים מזויפים וביצע עסקאות מכר מטעמו של דני ללא ידיעתו או הסכמתו. בית המשפט המחוזי ביטל שניים מההסכמים הללו והטיל בפסק דינו קביעות קשות על התנהלותו של חנקבל. חנקבל בחר שלא להציג כל ראיה או עדות להפרכת פסק הדין, שעמד כראיה לכאורה נגדו בהליך המשמעתי. בעקבות זאת הרשיעה אותו ועדת האתיקה בהפרת אמונים, התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין ואי שמירה על סטנדרטים מקצועיים. בגין עבירות אלה הושעה חנקבל מעריכת דין למשך 60 חודשים בסך הכל, מתוכם 24 חודשי השעיה על תנאי. כמו כן חויב לשלם הוצאות ללשכת עורכי הדין. הוועדה הדגישה את חומרת העבירות של חנקבל, ששחקו את אמון הציבור בעורכי הדין, אך ציינה גם את עדויות האופי החיוביות שהוצגו מטעמו. הם לקחו בחשבון את עברו המשמעתי הנקי ואת נסיבותיו האישיות בקביעת העונש. ככלל, פסק הדין משקף את ניסיונה של הוועדה לאזן בין חומרת ההפרות האתיות של חנקבאל לבין נסיבות מקלות.