רע"א 61278-06-23

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת העותר לערעור על יסוד מספר נימוקים. ראשית, נאמר כי בתי המשפט לערעורים ממעטים להתערב בהחלטות ביניים של בתי משפט פרוצדורליים, במיוחד כאשר ניתן להעלות את הטענות שוב עם פסק הדין הסופי. בית המשפט אינו מוצא נסיבות חריגות להתערב במקרה זה. החלטתו של בית משפט קמא נחשבת סבירה וחוקית. שנית, המסמכים שהעותר ביקש לצרף לא הוגדרו כמסמכים שבמחלוקת, ולכן צירופים אליהם ירחיבו את החזית, דבר שאינו מוצדק במקרה זה. המסמכים המדוברים, מהשנים 2009-2011, לא הוזכרו על ידי המבקש אלא בשלב מאוחר הרבה יותר של ההליך, למרות שניתנה לו הזדמנות לעשות כן. החלטת בית משפט קמא מאוגוסט 2021 תחמה את היקף המחלוקת לשני הסכמים בשנים 2014 ו-2016, שהעותרת לא התנגדה להם באותה עת. צירוף מסמכים אלה גם יסבך את ההליך שלא לצורך, שכן הם אינם רלוונטיים לטענת הזיוף הקשורה להסכם משנת 2016, ההסכם היחיד שהמשיב טען כי חתימתו עליו זויפה. יתר על כן, המומחית לא ביקשה מסמכי השוואה נוספים להשלמת חוות דעתה, דבר המצביע על כך שאין בהם צורך. לבסוף, באשר לטענת העותר בדבר מסמך ד', סבור בית המשפט כי לא היה צורך להגיש מסמך זה למומחה, שכן ניתן להתייחס אליו בהמשך ההליך. בקשת הערעור נדחית, והעותר נדרש לשלם את הוצאות המשיב.